חיים סרברו

​נולד ב-1947 בפולין. עלה לארץ בינואר 1950. גדל בבת ים. למד בתיכון עירוני ז' ביפו. התגייס ב-1965. למד בטכניון בחיפה הנדסה אזרחית במסגרת עתודה אקדמית וסיים ב-1969. שימש אסיסטנט בטכניון בשנים 1971-1969. חזר לשירות ב- 1971. שירת בפוטוגרמטריה בשנים 1986-1971. היה מפקד יחידת המיפוי 2002-1986 ומנכ"ל המרכז למיפוי ישראל 2012-2003. בעל תואר ראשון ושני מהטכניון ותואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן. מודד מוסמך מ- 1980. גר ברעות. אב לשלוש בנות: טל, רונית ונועה. סבא לחמישה נכדים: רותם, נטע, בר, אוריה, שקד.
נולד ב-1947 בוורוצלב פולין להורים ניצולי שואה, שחזרו מהרי אורל ברוסיה אליה נמלטו מפולין בזמן מלחמת העולם השנייה. ורוצלב שנקראה לפני כן ברסלאו עברה בתום המלחמה כחלק מחבל שלזיה מגרמניה לפולין.
בינואר 1950 עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה שוכנה במעברת מחנה ישראל במבנים שננטשו על ידי הצבא הבריטי. לימים הוקם במקום מבנה של התעשייה האווירית. ב-1952 עברה המשפחה לשיכון העולים עמידר בבת ים, שם עבר את שנות ילדותו בגן ובבית ספר יסודי, ואחר כך עברו למרכז בת ים. למד בבית ספר תיכון עירוני ז' ביפו במגמה מתמטית-פיזיקלית והשתתף בחוג דרמטי.
בספטמבר 1965 התגייס לצה"ל ולאחר טירונות הצטרף לעתודה האקדמית. למד 4 שנים הנדסה אזרחית בטכניון עם התמחות בתחבורה וגאודזיה. בתום לימודי התואר נשאר לבקשת הטכניון מהצבא שנתיים נוספות כאסיסטנט הוראה בגאודזיה. במהלך הלימודים לתואר שני ביצע מחקר בהולוגרפיה ופוטוגרמטריה (היה מהראשונים שיצרו הולוגרמות בישראל במעבדות הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון).


בתקופות החופשה במהלך הלימודים בטכניון עבר במסגרת שירות מילואים קורסים צבאיים ובהם: קורס מכ"ים בבסיס נח"ל 906 בשיבטה וקורס קצינים בבה"ד 1. השתתף במהלך תקופה זו במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. ב-1971 חזר לשירות פעיל בצה"ל והוצב ביחידת המיפוי. לאחר קורס קמ"נים שירת כקצין פוטוגרמטריה ביחידה. במסגרת זו שובץ במדור פוטוגרמטריה באגף המדידות (עד 1984 שירתו חיילי הפוטוגרמטריה של היחידה במחלקה האזרחית של אגף המדידות).
בשנה הראשונה עסק בעיקר במיפוי סיני וגזרות אחרות כמפעיל מכשיר פוטוגרמטרי (A8, B8), בתכנון טריאנגולציות אוויריות ובעבודות פוטוגרמטריות מבצעיות בקנה מידה גדול. בראשית 1973 קיבל אחריות בפועל על ניהול אנשי הצבא בפוטוגרמטריה ועל תכנון וניהול העבודות הצבאיות, לרבות תחילת הפיתוח וההקמה של מערכת מטרות חת"ם. האחריות המקצועית הפורמלית במחלקה הייתה של עזריאל מרקוזה ומעליו ד"ר משה ארז שהיה מהנדס פוטוגרמטריה ראשי ובהמשך גם סגן המנהל למיפוי. שניהם היו יוצאי פלוגת המיפוי הארץ-ישראלית 524 בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה וניהלו את המחלקה בקפדנות ובקשיחות האופיינית לצבא הבריטי, על אף שזו הייתה מחלקה אזרחית.


בראשית דרכו הנחיל חיים תמורה מקיפה בביצוע עבודות פוטוגרמטריות מבצעיות על ידי עיגונן על בסיס נקודות בקרה ובעדיפות על בסיס טריאנגולציות אוויריות ולא על בסיס מפות. כך, בנוסף לדיוק משופר ניתן היה לחבר מיפויים באזור מסוים שבוצעו בזמנים שונים או לחזור לבצע מדידות במודל שכבר היה בשימוש בעבר על בסיס אותם נתוני אוריינטציה. בנוסף לכך הנהיג הגדרת דיוק הנדסי של כל הוצאת נ.צ. ותוצר מבצעי שנבע מעבודה פוטוגרמטרית, על בסיס ניתוח שגיאות אמיתי, ולא על פי תוצאת רזולוציה מלאכותית פרי העיבוד הממוחשב. העבודה באגף המדידות באותם ימים הועילה מאוד להכשרת אנשי היחידה לשימוש במחשב כיוון שהאגף היה מהגופים הבודדים והמובילים בממשלה בשימוש במחשבים, וגם בצה"ל של אותם ימים היו יחידות ספורות בהן היה שימוש במחשבים בפעילות השוטפת.
הוא סייע לד"ר ארז לפתח תצלומי אוויר צבעוניים ואף עסק מעט בצילום אוויר במצלמת אגף המדידות RC20 בהנחיית מוסה סבן. אז פיתח לראשונה יכולות למיפוי תת-מימי באזורי חוף מתוך שימוש בתצלומי אוויר צבעוניים. בשיטה זו יישם אלגוריתם למיפוי בשני תווכים שפיתח פרופ' בנימין שמוטר, מורהו ומנחהו לתואר שני בטכניון.
בתקופה זו היה פעיל מאוד בעבודות בשטח, שכללו הן מדידות שדה הן זיהוי נקודות בקרה לטריאנגולציות אוויריות, בעיקר ממזרח לתעלת סואס, לרבות ביצוע מדידות לאורך התעלה לנוכח עבודות העפר האינטנסיביות בצד המצרי. תכנון וניהול העבודות במחלקה עצמה נעשו מתוך קשר ישיר מול יחידות המבצעיות. אז ספג חיים את חשיבות השירות לצרכנים, את חשיבות ההקפדה על האיכות, חשיבות ההתאמה לצורך המבצעי וחשיבות מסירת העבודה לצרכן בזמן הרלוונטי. עקרונות אלה של השירות לצרכנים שספג בשנים הראשונות לשירותו הובילו אותו לאורך הדרך ואותם ניסה להנחיל ביחידה לאורך השנים.
לנוכח המתיחות שהתפתחה בדרום ובצפון בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, הוסיף לפעילותו הרגילה גם משימה מקצועית אישית של תכנון טריאנגולציות אוויריות לאורך התעלה, ותכנון גוש טריאנגולציות אוויריות לכיסוי אזור רמת הגולן הסורית.


במהלך מלחמת יום הכיפורים שהה חיים ברציפות בפוטוגרמטריה וניהל בפועל את כל המחלקה, לרבות האזרחים, לטובת המשימות הצבאיות. לצורך כך פרס מיטת שדה מתקפלת בחדר מנהל המחלקה. ייאמר לזכותם של ד"ר משה ארז ועזריאל מרקוזה, ותיקי מלחמת העולם, שסייעו בידיו בכל צורך ומשימה שהגדיר ואפשרו לו לנהל את הפעילות ללא משחקי כבוד. במקביל לעבודה על המטרות ולביצוע העבודות המבצעיות במהלך המלחמה השלים חיים את תכנון הטריאנגולציות האוויריות באזור התעלה וברמת הגולן הסורית כך ששימשו לצרכים מבצעיים כבר בימי הלחימה הראשונים. לצורך השלמת הטריאנגולציות והעבודות המבצעיות נדרשה הפעלת כל סגל העובדים, לרבות אנשי המילואים שגויסו וכן הפעלת עובדים אזרחים מסביב לשעון. בנושא הטריאנגולציות סייעו בידיו בעיקר יהושע שרף ויהושע לוקס. מכל הטריאנגולציות שהוכנו בזירת הלחימה הוכנו העתקים שהועברו מיידית ליחידת שט"ל חיל האוויר כדי שישתמשו בהם לקביעת נ.צ. של מטרות ייעודיות לחיל האוויר.  הדיאפוזיטיבים הוקטנו לצורך כך מ-9" ל-5" כדי שיתאימו למכשיר A9, היחיד שעמד אז לרשות יחידת שט"ל. בנוסף לכך הועברו מטרות רבות שהוכנו בפוטוגרמטריה ביחידת המיפוי עבור החת"ם גם לחיל האוויר לשימושו, בעיקר מטרות חשובות כמו הגשרים שהוקמו על ידי המצרים על התעלה מדי יום.
לקראת תום המלחמה הכניס חיים לשימוש צבאי את מכשיר האורתופוטו שנרכש זמן קצר לפני המלחמה על ידי ד"ר ארז (התקן PPO8 של חברת WILD על מכשיר A8 מתוצרתה) שטרם נעשה בו שימוש עד אז. סייע לו בכך הפוטוגרמטר אריה דינור איש המחלקה. במהלך שנת 1974 ובשנים שאחריה הופעל מכשיר זה - שהיה אנלוגי ויכול היה ליישר תצלומי אוויר אנכיים בלבד – ככלי ייצור מרכזי בפוטוגרמטריה לצרכים צבאיים. הוא הופעל מסביב לשעון ב-3 משמרות ביממה לייצור אורתופוטו, ואף נרכש מכשיר נוסף ושניהם הופעלו מסביב לשעון כדי לעמוד בדרישות צה"ל למוצר החדש, שהלכו וגברו. אזור הפעולה העיקרי בתקופה הראשונה היה גזרת התעלה ומזרח לה עד אזור מעברי הגידי והמיתלה, ומאוחר יותר אזורים נוספים בצפון סיני. בצפון התמקדה העבודה ברמת הגולן הסורית ואחריה בדרום לבנון. נושא האורתופוטו והטמעתו בצה"ל היה לאחת מאבני הדרך החשובות המוקדמות בשירותו של חיים בצה"ל ואת לקחי התהליך ניסה לאורך שירותו כמפקד להנחיל לקצינים בראשית דרכם. הוא נחשף לראשונה לאורתופוטו בשנת 1969, כשהכין עבודת סמינריון מקיפה על אורתופוטו במסגרת לימודי קרטוגרפיה בשנת הלימודים האחרונה בטכניון והגישה לפרופ' יואלי  (שהיה 20 שנים לפני כן המפקד הראשון של יחידת המיפוי). בשלהי מלחמת יום הכיפורים, בהיותו קצין הפוטוגרמטריה של יחידת המיפוי (לימים הפך אותה למדור ואחר כך לענף לפני שקיבל פיקוד על היחידה), החליט לייצר אורתופוטו כדוגמה בצפון העיר סואס ולהציע להשתמש בו להוצאת נ.צ. למטרות בדרך מהירה באזור החזית ולחסוך זמן רב. השיטה שנהגה אז הייתה כרוכה בצילום אוויר, פיתוח תצלומים, פענוח, הבאה ליחידת המיפוי והעברת התוצאות לשטח. הכוונה לא הייתה לוותר על צילום האוויר והאמצעים האחרים אלא לתת כלי בידי קציני התצפית הקדמיים להוצאת נ.צ. חפוזה בזמן אמיתי לפי הצורך. חיים, אז עדיין בדרגת סגן הגיע ל"בור" (מוצב הפיקוד העליון דאז), ניגש לקתמ"ר נתי שרוני, ואמר לו: המפקד, יש לי עזר חדש שמתאים להוצאת נ.צ. ולטיווח מטרות בשטח, והציג לו את האורתופוטו. נתי שרוני עיין באורתופוטו, הביע את התרשמותו אך לא אימץ אותו במקום לצורכי נ.צ., עם זאת, הבהיר את החשיבות שהוא מוצא במוצר החדש (האורתופוטו) כעזר לניווט הכוחות באזור התעלות שמצפון לעיר סואס, כיוון שהיו כוחות ש"התברברו" באזור עקב העובדה שהמפות אינן מציגות בפירוט את רשת התעלות שבאזור תעלת המים המתוקים ואילו בעזר החדש רואים כל פרט. חיים הבהיר שניתן למדוד על האורתופוטו בסרגל פשוט מרחקים, ובמקרה הספציפי אפילו רוחב דרך בין בתים, בעיה שבה נתקלו טנקים בעת תנועתם בסימטאות העיר סואס. מאז הפך חיים ל"סוכן המכירות" של השימוש באורתופוטו, ובמיוחד בקרב אנשי החת"ם ומודיעין השטח, ודבק בו משך תקופה ארוכה הכינוי 'מר אורתופוטו'. האורתופוטו עצמו הפך כלי בסיסי לצורך העברה אליו של נתוני שטח מתצלומי אוויר אלכסוניים חדשים לבסיס מדויק (וממנו למפות) וכלי בסיסי להוצאת נ.צ. מהירה למטרות. ב-1976 הוכן כיסוי מלא על אזורי האמונים של החת"ם לדרישת הקתמ"ר אברהם בר דוד, ובשנת 1980 הוכן אורתופוטו על כל שטחי האימונים לפי דרישת הרמטכ"ל רפאל איתן כדי שגם אנשי המילואים יכירו את העזר, אחרת לא ישתמשו בו בעת הצורך. בתום מלחמת שלום הגליל ערך ענף מדעי ההתנהגות של צה"ל סקר על השימוש בעזרים במלחמה, ומצא שבקרב אנשי המודיעין ומודיעין השדה ובקרב אנשי החת"ם היה האורתופוטו העזר שהיה בשימוש הרב ביותר והמועדף מבחינת תרומתו על כל עזר אחר (אנשי השיריון העדיפו את המפות הבהירות שמתאימות יותר לשימוש בלילה). משנת 1975 ואילך ביקר חיים בצבאות מערביים מובילים ולא מצא שנעשה בהם שימוש דומה באורתופוטו. מעבר ללקחים המבצעיים ולקשת השימושים באורתופוטו שהלכה והתרחבה למד על יכולת ההשפעה של האיש הבודד, גם אם הוא קצין זוטר, על המערכת הגדולה, במקרה זה כלל צה"ל, אם יש לו רעיון נכון שהוא מאמין בו ונחישות להובילו ולממשו, ובלבד שלא ירים ידיים, יהיה מוכן לעבודה קשה ולא יחשוש ממסע ארוך רווי מהמורות וקשיים בדרך. הוא השתדל להעביר לקח זה לדורות של קצינים צעירים שהגיעו ליחידה (ולימים למהנדסים צעירים שהגיעו למפ"י) ואף ליישמו בתחומים נוספים הן בתפקידו כמפקד יחידה הן בתפקידו כמנכ"ל המרכז למיפוי ישראל. 


מיד עם תום המלחמה העלה את נושא התשתית הפוטוגרמטרית ואת תשתיות המיפוי למעמד של נדבך מרכזי בפעילות היחידה, ואת הצורך לייצר בכל גזרות העניין נקודות בקרה פוטוגרמטרית שישמשו לפיתרון גאומטרי מדויק של טריאנגולציות אוויריות. בישיבת הנהלת אגף המדידות, שאליה זומן כדי להציג את לקחי המלחמה, הציג את הצורך של האגף להיערך לייצור מסיבי של טריאנגולציות אוויריות כיוון שקצב ייצור אורתופוטו מהיר בהרבה מהיכולת הקיימת של האגף לתכנן טריאנגולציות. הצעד הנדרש הדחוף היה זיהוי ומדידת נקודות בקרה באזורים שנכבשו על ידי צה"ל. פעילות זו, שכללה מבצעי מדידות בשטח, הייתה אינטנסיבית מאוד בשנים 1976-1973, בעיקר בסיני, עקב הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה. שיתוף הפעולה באותה תקופה בין יחידת המיפוי לאגף המדידות היה הדוק ומרבית צוותי העבודה היו מעורבים מנציגי שני הגופים. מכך נהנו שני הצדדים: היחידה דאגה לכל התאומים עם גורמי המטה ועם היחידות בשטח ואגף המדידות סיפק את מרבית האמצעים הלוגיסטיים ומכשירי המדידה.
ב-1974 היה מעורב בהתוויית קווי הפרדת הכוחות וסימונם, הן בגזרה המצרית בסיני הן בגזרה הסורית ברמת הגולן, ובעבודה מתמשכת מול כוחות האו"ם. בעבודה זו שולבו צוותים מהיחידה והיא נוהלה על ידי מתי פלט מפקד היחידה. בשנים 1975-1974 היה חיים אחראי מטעם אגף המדידות (אף שהיה קצין ביחידה) על פרויקט גדול של מדידות בקרה באמצעות שימוש בשניים ואף שלושה מסוקים אזרחיים הן במרכז סיני הן במזרח סיני. זאת, כדי להכין טריאנגולציות אוויריות שישמשו למיפוי פוטוגרמטרי בקנה מידה 1:50,000. מדידת נקודות הבקרה האנכית שילבה מדידות ברומטריות בשיטת leap frog, שאת עיבודן עשה פרופ' לסלי שטוך מהטכניון. במבצעים אלה השתתפו גם גרשון שטיינברג, שמואל גרוסמן ונתי קרטקא. מבצעים אלה התרחבו ב-1976, בהמשך להרחבה ניכרת בכיסויי התצ"א שאותם יזם, והגיעו עד לרס מוחמד ולאיי טירן וסנפיר.  במקביל היה פעיל באותה תקופה בביצוע מיפויים בקנה מידה גדול ברחבי סיני לצורך בחינת אתרים למעבר בסיסים, במסגרת הפריסה מחדש של צה"ל בעקבות המלחמה והסכמי הפרדת הכוחות.


בראשית 1975 הצטרף למפקד היחידה מתי פלט לביקורים ולמפגשים עם גורמי מיפוי רשמיים בארה"ב, כמו גם למפגשים עם חברות טכנולוגיה בולטות. נסיעה זו הייתה עבורו נסיעת חניכה שבה למד את התועלת הרבה שבקשרי חוץ עם שותפים לקידום היחידה להכנת תשתיות לאמל"ח עתידי, (כשבצה"ל עדיין לא ידעו להגדיר את הצרכים הנדרשים מתשתיות המידע). שיתוף פעולה הזה, שהלך והעמיק לאורך השנים עד פרישתו, חסך סכומי עתק לאורך השנים.
ב-1975 עמד בראש ועדה בין-משרדית, שכללה גם את ד"ר משה ארז סגן מנהל אגף המדידות ואת פרופ' שמחה וייסמן מרפאל, לבחינת נושא מדידות מלוויינים. בהמשך להמלצת הוועדה שהוצגה לקמנ"ר דב תמרי ואושרה על ידיו נרכשה המערכת הראשונה למדידות מלוויינים  (לווייני NNSS) מתוצרת חברת מגנווקס מקליפורניה. חיים היה אחראי לקליטתה ואף השתלם בחברה לצורך כך יחד עם צוות משותף ליחידה ולרפא"ל. במהלך שנת 1976 היה חבר בוועדה חילית בראשות אילן וכסלבאום ונציג מחלקת מו"פ לבדיקת אפשרות לשדרוג ענפי השטח בפיקודים. בהמשכה הוביל פרויקט לרכש והקמה של מערכות גרפיות ממוחשבות בפיקודים ובענף השטח במחקר. אלה היו מערכות המחשב הראשונות שהותקנו בפיקודים ומערכות ה-GIS הראשונות במדינה. מערכות אלה הקדימו את זמנן מבחינה טכנולוגית, מפני שבאותה תקופה לא היה לאנשי הפיקודים רקע טכנולוגי בהפעלת מחשבים ונדרש להכין תשתיות ייעודיות מיוחדות ו'לייבא' אנשים מבחוץ. מבחינה זו שימשו המערכות האלה שלב חשוב באבולוציה של התפתחות המחשוב בפיקודים.
משנת 1976 עד שנת 1980 האיץ את ייצור האורתופוטו שכיסויו כלל בנוסף לגזרות המבצעיות גם את שטחי האימונים בנגב וברמת הגולן. בשנת 1977 עמד בראש פרויקט רכש והטמעה של מערכות גרפיות ממוחשבות ביחידה ובאגף המדידות (בשיתוף ד"ר ארז). כן היה חבר באותה תקופה בוועדות פיתוח למערכות צה"ליות. באותה תקופה החל להכניס לשימוש לראשונה הדמאות לוויין, תחילה על ידי ניסיון לעשות שימוש בהדמאות לווייני ERTS (ששמם שונה לאחר מכן ל-LANDSAT) ברזולוציה של 60 מ' וכן ניסיון לשימוש בתצלומי מעבדת החלל SKYLAB באזורנו, ובהמשך בשימוש בפלטפורמות TM ו-RBV ברזולוציה של 30 מ' שהייתה סבירה יותר לשימוש לעדכון (בעיקר לעדכון דרכים).
ב-1979, בהיותו ראש מדור פוטוגרמטריה בדרגת רס"ן, היה אחראי על התוויה וסימון קווי הביניים וקווי הנסיגה של ישראל מסיני בחמישה שלבים על פי הסכם השלום ישראל-מצרים. עבודה זו הייתה במסגרת הוועדה הצבאית המשותפת ישראל-מצרים שבראשה עמד דב שיאון. בראש ועדת המשנה לגבולות עמד עמי לויצקי. עקב הליקויים בהתוויית הקווים על מפות ההסכמים שנחתמו בוושינגטון (לשיחות על הסכם השלום עם מצרים לא צורפו מטעם ישראל אנשי מקצוע בתחום המיפוי) הגיעו מפגשי היישום המשותפים בוועדה הצבאית למבוי סתום. חיים הציע שיטה חדשנית לסימון קווי ההסכם שאותה פיתח לצורך כך. הצעתו התקבלה גם על ידי הנציגים המצריים בראשות עבדול מונעים מוחמד-עלי ולכן מונה לאחראי על ההתוויה והסימון. השיטה החדשנית שהציע הייתה מבוססת על שימוש באורתופוטו, לראשונה בעולם לצורך סימוני גבולות וקווים צבאיים.


מ-1980 החל להקים בסיסי מידע ומחקרים לקראת הסדרי שלום והתוויית גבולות בין ישראל לשכנותיה האחרות, וכן מחקרים כהכנה לסימון הגבול הבין-לאומי בין ישראל למצרים, שהיה צפוי לקראת הנסיגה הסופית מסיני בשנת 1982. עבודה זו נעשתה בשיתוף פעולה מלא עם אגף המדידות.
ב-1980 הוביל ביחידת המיפוי פרויקט למיפוי ספרתי של התבליט (DTM) מתצלומי אוויר. כן אפיין באותה שנה צורך בסטראופלוטר אנליטי, והוביל את רכש הסטראופלוטר האנליטי הראשון בארץ (TRASTER של חברת MATRA) שנקלט בשנת 1981.


במהלך שנת 1981, לקראת סימון הגבול הבין-לאומי בין ישראל למצרים בסוף אותה שנה, היה שיתוף פעולה הדוק בין אגף המדידות – שנחשב באותה עת לגוף הלאומי המקצועי המוסמך לסימון הגבולות הבין-לאומיים של המדינה - בראשות ד"ר רון אדלר לבין יחידת המיפוי בהקשר לסימון הגבול הבין-לאומי, שכלל מפגשים עם אנשי גופי המיפוי הממלכתיים המצריים (הצבאי והאזרחי) בחסות הוועדה הצבאית המשותפת. מלבד ד"ר אדלר הובילו את הנושא באגף המדידות בתחילה יוסקה משולם, ובהמשך - בזמן הסימון עצמו – גרשון שטיינברג. בחודשים נובמבר-דצמבר נערך סימון הגבול המשותף בשטח עם הצוותים המצריים. חיים הוביל את סימון הגבול בשטח בשיתוף פעולה הדוק עם גרשון שטיינברג ששימש הבכיר המקצועי מטעם האגף. העבודה נעשתה בחסותו של אלי מלמד שהיה ראש ועדת הגבולות מטעם הוועדה הצבאית המשותפת. אלי קיבל דיווח יומיומי והעביר הנחיות מטעמו או מטעם דב שיאון יו"ר הוועדה. דב שיאון, אלי מלמד, מקביליהם המצרים ובכירים נוספים, כמו ד"ר רון אדלר ואברהם פורת מפקד היחידה, אף ביקרו את צוותי המדידה במהלך הסימון (בסיור במסוק). בסימון הגבול השתתפו מטעם היחידה גם יוסי רז, רון רוזן, ארמי גרינשטיין, שמואל גרוסמן ומטעם אגף המדידות גם אמנון ליפשיץ ויהושע כרמלי. במחצית הראשונה של 1982 המשיך חיים את תהליך סימון הגבול בתהליך הקמת עמודי הגבול בשטח, והיה מעורב יחד עם אנשי אגף המדידות בתמיכה בפעילויות ליישוב המחלוקת בין ישראל למצרים בנוגע למקצת מנקודות הגבול.


במקביל לכך היה אחראי לפיתוח פרויקט התבליט הספרתי (DTM) ולתמיכה הולכת וגוברת בצרכנים המבצעיים מתוך דגש על מלחמת של"ג שפרצה ביוני אותה שנה. בתום המלחמה הוביל פעילות להרחבת מדידות ליצירת תשתית פוטוגרמטרית. ב-1984, בהיותו רע"ן פוטוגרמטריה, הוביל יחד עם מיכאל גביש מפקד היחידה פעילות לאפיון מערכת למיפוי ספרתי לצה"ל, לרבות ביצוע סקר היתכנות בארץ ובחברות אמריקניות מובילות ופרסום מכרז מוקדם. בנוסף לכך פעל להעמקת השימוש בתצלומי לוויין, לרבות שימוש בתצלומי מעבורת החלל באזור שצולמו במצלמה האמריקנית LFC (תוצרת ITEK) ובמצלמה המטרית האירופית (תוצרת ZEISS). בנוסף לכך, בד בבד עם רכש מחשבי VAX חזקים שאפשרו עצמאות מקצועית של היחידה ממפ"י בתחום המבצעי, הוחל בפיתוח סביבת עבודה ראשונית לעדכון מפות ממוחשב ולעיבוד תמונות בתחנת עבודה (רפי אמינוב הושאל אז לצורך זה מיחידת המחשב החילית). מיכאל גביש, שניחן בכושר ארגון והיה בעל ניסיון קודם בפיקוד על יחידה אחרת, דחף להפרדת היחידה מאגף המדידות, ובאותה תקופה הועברו מרבית שלוחות היחידה שהיו ממוקמות במחלקת הפוטוגרמטריה של אגף המדידות אל מתקני היחידה. 


בשנת 1986 מונה למפקד היחידה – הראשון מבין העתודאים בוגרי הגאודזיה בטכניון שצמח בתוך היחידה. כבר בראשית תפקידו פעל למצב את היחידה כיחידה מקצועית ייחודית שפעילותה העיקרית מתבטאת במתן שירות מקצועי איכותי לצרכנים המבצעיים ובזמן, יחידה שמשרתת את כלל הצרכנים מהדרג הבכיר ביותר ועד לנמוך ביותר. כדי לבטא את המקצועיות הנדרשת הן כלפי חוץ הן כלפי פנים תבע את סיסמת היחידה "אין מודדין אלא מן המומחה" אותה אימץ ממסכת עירובין ה', עליה למד ממורהו פרופ' בנימין שמוטר מהטכניון. בנוסף לכך לחם ליצירת מקור יציב לכוח אדם מקצועי מוביל ליחידה שיתבסס על הכשרת עתודות של מהנדסים, ובראש וראשונה חידוש הכשרת עתודאים בהנדסת גאודזיה בטכניון, שנפסקה בסוף שנות ה-60. המאמץ הצליח והוכיח את עצמו כשארבע שנים לאחר מכן הגיע המחזור הראשון של ארבעה עתודאים בוגרי גאודזיה ליחידה. אחריהם נמשך תגבור היחידה במהנדסי גאודזיה ברציפות. בעשרות השנים שעברו פיתחו אנשים אלה את היחידה כגוף חיוני שנמצא בחזית הטכנולוגיה ובשורה הראשונה של גופים מקבילים בעולם. בשנים שעד לקליטת בוגרי הגאודזיה קלטה היחידה בוגרי מתמטיקה ומחשבים ואף בוגרי פיזיקה, לרבות בוגר מסלול תלפיות. הסינרגיה בין אנשים אלה לבין בוגרי הגאודזיה תרמה להיווצרות מוקד ידע עולמי ייחודי, שתרם, לאחר פרישתם מהשירות והשתלבותם בשוק, לתעשיות שמבוססות גאואינפורמציה בישראל. לצורך טיפוח המקצועיות דרבן את אנשי היחידה להשקיע בלימוד מתמשך הן באמצעות לימודים גבוהים הן באמצעות הכשרות מקצועיות, ובמחקר. כאמצעי לתמיכה בהשגת יעד זה היחידה הוכרה כיחידה בה מתקיימת פעילות פיתוח ומחקר ברמה גבוהה המתאימה לזיכוי חוקרים בולטים בדירוג מחקר. במהלך השנים זכו לכך רבים מאנשי היחידה וחלקם זכו לפרסים וציונים לשבח במסגרת פרס ראש אמ"ן לחשיבה יוצרת. היחידה ויחידים בה זכו גם להימנות על המצטיינים ברמה הצה"לית והחילית בתחום המבצעי ובפרמטרים מגוונים.


במקביל, פעל לבנות את היחידה כארגון בעל אופי ייחודי מגובש שמהווה בית למשרתים בו. לצורך כך עיצב בתחילת תפקידו סמל (ודגל) ליחידה, וטיפח את מורשת היחידה על ידי הזמנת בוגריה לאירועי היחידה, ובהם כל מפקדי היחידה בעבר – כולם היו אז עדיין בחיים – לרבות שני המפקדים הראשונים של היחידה – פנחס יואלי ואשר סולל שאותם הכיר אישית לאורך השנים. שני אלה היו פעילים בתחום המיפוי הצבאי של הישוב היהודי בארץ עוד מתקופת מלחמת העולם השנייה ומלחמת השחרור. שניהם העמידו כבר ב-1986 לרשות מורשת היחידה מסמכי תיעוד מהשנים שלפני הקמת היחידה: יואלי - מפעילות ההגנה, שירות מפות וצילומים וראשית היחידה, וסולל – מפלוגת מודדי השדה 524 בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. שניהם גם הוזמנו לימים לספר באירוע מורשת מיוחד של היחידה על תקופות אלה. בנוסף לכך נשלחו אליהם אנשי היחידה שמואל בלוך – שהיה ראש ענף קרטוגרפיה והיה הוותיק ביחידה - ויואב טל לראיין אותם. בשנותיו האחרונות כמפקד היחידה הוקם ביחידה אתר מורשת ממוחשב פתוח לכל אנשי היחידה שהוקם ותוחזק על ידי אלי יצחק. נושא המורשת היה פן אחד ליצירת אווירת ה"בית". בנוסף לכך טופח ביחידה צביון של "בית" ביחסים בין מפקדים לחיילים. לא הייתה כוונה להתפרק ממשמעת, אלא למצוא שביל זהב בין הרצון להדגיש את החשיבות של עבודת הצוות ותחושת ההשתייכות בלי לפגוע בטיפוח המצוינות והחדשנות ומתוך שמירה על משמעת צבאית וניהולית. אחת הסיבות לאבולוציה של האווירה המיוחדת ביחידה נבעה מכך שמשך שנים רבות עד אז היו אנשי היחידה – שמספרם היה קטן – משולבים במחלקות של אגף המדידות ועבדו עם האזרחים. גידול היחידה במהלך כהונתו, בשילוב הפרדה בין הגופים ועצמאות תפקודית ומנהלית של היחידה, הזיזו את שביל הזהב ליתר הדגשה של הצביון הצבאי אך עדיין הותירו בה את הרוח והצביון המיוחדים. ביטוי לדואליות ניתן לראות בכך שמצד אחד הוא פעל להנחיל את הערכים של הסיסמה הנוספת שטבע: "א ב של פעילות – איכות ובטיחות", והיחידה קיבלה פרסים חיליים על הצטיינות בתחומים מנהליים, בעוד שמצד שני ארגנה היחידה טקסים מרגשים – במיוחד לרגל יום השואה ויום הזיכרון – שאליהם הוזמנו גם אנשי אגף המדידות האזרחים, פורשי היחידה וגם אנשי יחידות אחרות. טקסים אלה, שעליהם ניצח ומנצח דני ארנולד, לימים מחליפו של חיים בתפקיד, הם כה מרגשים שהם תורמים במידה רבה לקשר ולמורשת של אנשי היחידה גם לאחר שחרורם או פרישתם ממנה. סקרים שנערכו במהלך כהונתו הציבו את היחידה במקום ראשון ובולט ביחס ליחידות מקבילות בחיל ברמת שביעות הרצון מאיכות השירותים לצרכנים. סקרים אחרים העלו ששביעות הרצון של המשרתים ביחידה מהשירות בה עולה על זו של המשרתים ביחידות מקבילות, ונטיית אנשי החובה להישאר בשירות קבע ביחידה עולה בהרבה על זו של מקביליהם. ייתכן שלאווירה המיוחדת של השירות ביחידה שתוארה לעיל היה ביטוי בתוצאות הסקרים האלה. כשסיים את תפקידו כמפקד היחידה, לאחר למעלה מ-16 שנים בתפקיד, השתנה מעמדה. היא איבדה את עצמאותה ושינתה את אופייה. הבכירים ביחידה שליוו אותו בניהולה היו: בני מאור, ששימש סגנו משך שש שנים, שמואל בלוך, יוסי רז, צביקה להב, שאול סלומקה, אלי הרשקוביץ ודני ארנולד.
במהלך תפקידו הוקם בה פרויקט מפה ספרתית שהפך לתשתית הגאומרחבית של מערכת הביטחון; הוקם פרויקט ממ"ג, שהפך במשך שנים לכלי חשוב לקבלת החלטות בהקשר לגבולות במהלך משא ומתן; והוקמו מערכות מתקדמות, מהמובילות בעולם בתחומי הגאואינפורמציה לאיסוף נתונים, לעיבוד וניהול נתונים וליישומים, לרבות בתחום ההדמייה המבצעית. כמו כן, הקים תחום לעיסוק בגבולות המדינה, הוביל והטמיע את מעורבות היחידה בפעילות הממלכתית בנושא ואף זכה להשתתף אישית בהתוויית גבולות מדינת ישראל ובתיעודם. בתוך כך פיתח מודל מתודולוגי לתהליך הקמת גבולות בין-לאומיים שמומש בתהליך הקמת הגבול הבין-לאומי בין ישראל לירדן.


עם כניסתו לתפקיד בשנת 1986 הרחיב את שטח היחידה והחליט על הקמת ארכיון מפות חדש ועל רכש מערכת סאיטקס ומערכות אינטרגרף כתשתית למפה ספרתית ולייצור אורתופוטו ומפות לוויין בצורה ממוחשבת. בנוסף לכך פעל למלא בתוכן מעשי את שיתוף הפעולה עם גורמים מקבילים. בסוף 1986 ובראשית 1987 הוחל לייצר ביחידה מפות לוויין בקנה מידה 1:50,000 (ו-1:25,000( על בסיס הדמאות לוויין SPOT הצרפתי. אלה היו בין המפות הראשונות בעולם שהופקו בקנה מידה כזה מהדמאות לוויין מסחריות. בשנת 1989 אופיין פיתוח של מערכת מיפוי ספרתית מתצלומים (Image Mapping System), שפותחה בהמשך על ידי חברת GDE, והפכה לימים אב טיפוס לפיתוח מערכת פוטוגרמטרית ספרתית מסחרית על ידי החברה, שהייתה לאחת מהמובילות והנפוצות בעולם.


בשנים 1988-1986 היה חבר בצוות היועצים לבוררות הגבול בין ישראל למצרים, בשיתוף פעולה עם ד"ר רון אדלר מנהל אגף המדידות, גרשון שטיינברג ופליקס מזרחי מאגף המדידות. ב-1989 היה אחראי על סימון בשטח של תוצאות הבוררות, ובשנים 1996-1992 היה אחראי על תיעוד משותף של גבול ישראל-מצרים ששילב מדידות ללווייני GPS.
מ-1990 הוביל הכנת תשתית מיפוי והדמאות לוויין לקראת מלחמת המפרץ. פרויקט מפה ספרתית שפותח בשיתוף פעולה עם מחלקת מו"פ החילית עבר לאחריות הפיתוח של היחידה. זו הייתה הפעם הראשונה שחיים הוביל באחריותו פרויקט טכנולוגי בהיקף של עשרות מיליוני ₪ ובהמשך למעלה מ-100 מיליון ₪. ההיערכות לפרויקט ולהטמעתו ההדרגתית בפעילות היחידה הכפילו את היחידה והגדילו את תרומתה וחשיבותה לצה"ל. כיוון שכולם תמכו בפרויקט ניתן לחיים באותו זמן אשראי לפיתוח מתמשך (מותנה בהצלחה...). האמון שקיבל בהמשך מהדרגים הבכירים, ובמיוחד הגיבוי מראש הממשלה והרמטכ"ל כמה שנים מאוחר יותר, בעת שהוביל בהצלחה את קביעת הגבול בהסכם השלום עם ירדן, העניקו ליחידה באופן מעשי משקל רב על אף היותה יחידה קטנה יחסית בחיל. בתוך כך המשיך לשים דגש מרכזי על הקמת תשתיות מדויקות, בעיקר גאודטיות ופוטוגרמטריות. על פעולה זו קיבלו חיים והצוות לימים את פרס ראש מפא"ת.


בשנים 1994-1993 הוביל חיים את עבודות ההכנה המקצועיות למשא ומתן על הגבול עם ירדן, מתוך שיתוף פעולה בין יחידת המיפוי (עוזרו העיקרי ביחידה במשימה זו היה דב כץ) למרכז למיפוי ישראל (בעיקר ציון שתרוג, שהיה מנהל מפ"י באותה תקופה, ופליקס מזרחי) והשתתף בדיונים אצל אליקים רובינשטיין שהוביל את השיחות עם ירדן (והפלסטינים) מאז ועידת מדריד. באביב 1994 מונה משה קוחנובסקי ממשרד הביטחון לראש ועדת הגבולות וריכז צוות הכנה בין-משרדי למשא ומתן וניהל את עבודת המטה. ערב השיחות מונה חיים לממלא מקום יו"ר הוועדה ובתחילת השיחות עם הירדנים מונה גם ליו"ר משותף של ועדת המומחים המשותפת ישראל-ירדן (JTE – Joint Team of Experts). במהלך החודשים יולי-אוקטובר ריכז את הפעילות המשותפת עם ירדן להתוויית הגבול בהסכם השלום במסגרת המשא ומתן בראשות אליקים רובינשטיין ראש משלחת ישראל ומשה קוחנובסקי ראש ועדת הגבולות. בתום השיחות שבחלקן היו חשאיות זכה לחתום על התוויית הגבול בהסכם השלום. בין השנים 2000-1995 הוביל כראש ועדת המומחים את תהליך סימון הגבול עם ירדן בשטח ואת תיעודו. כמו כן התוותה ועדת המומחים את קו הגבול הימי במפרץ אילת ואף הוא אושר ונחתם. סייעו לו בצוות המומחים בעבודה על גבול ירדן: דובי כץ, שמואל בלוך, צביקה להב, שאול סלומקה, דני ארנולד, ד"ר מקסים שושני, גדי סיני ויוסי מלצר שהשתתף גם בתיעוד גבול מצרים. היחידה ליוותה בשנים אלה גם את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. אף שלא הייתה שותפה במשא ומתן על קביעת קווי הביניים בהסכמים אלה, נתנה היחידה תמיכה טכנית לנושאים ונותנים. בשנים אלה היה מעורב גם בהכנות למשא ומתן בין ישראל לסוריה ובין ישראל ללבנון, שבסופו של דבר לא הבשילו להסכמים. בשנת 2000 שימש ראש הצוות המקצועי הישראלי שעבד מול צוות האו"ם על קביעת 'הקו הכחול' בין ישראל ללבנון שמהווה עד היום קו הגבול בפועל בין שתי המדינות.
על אף היותה עצמאית, היחידה פעלה ברמה הלאומית והמעשית מתוך יחסי שיתוף פעולה הדוקים עם המרכז למיפוי ישראל (בראשות המנהלים ד"ר רון אדלר, ציון שתרוג, אביאל רון והמנהל בפועל בחודשים האחרונים גיורא גולוד שכיהנו במקביל לתקופתו של חיים כמפקד היחידה). שיתוף הפעולה הטוב בין שני הגופים היה הן ברמה המקצועית והארגונית הן ברמה האישית. יחסיו הטובים עם ד"ר אדלר וממשיכיו באו לידי ביטוי גם במינויו של חיים לחבר בוועדה המייעצת למנהל מפ"י לאורך שנים רבות.  במהלך תפקידו פיתח את יחסי שיתוף הפעולה עם גופים מקצועיים מקבילים בעולם והביא לחתימת הסכמים לשיתוף פעולה מקצועי. במהלך שירותו בצה"ל זכה אל"מ חיים סרברו להערכה אמון והערכה אישית מכמה ראשי ממשלה על הצלחותיו במשימות ברמה הלאומית, מתוך דגש על התוויית גבולות ישראל. בנוסף לפרסים ולהערכות שהיחידה קיבלה תחת פיקודו קיבל שישה פרסים וצל"שים אישיים על הצטיינות בחשיבה יוצרת בתרומה לביטחון המדינה. בשנת 2011, בעת היותו מנכ"ל מפ"י, קיבל פרס נוסף על תרומתו להתוויית הגבולות הימיים של ישראל.  


בראשית 2003, בהיותו בחופשת פרישה מצה"ל, נבחר לתפקיד מנכ"ל המרכז למיפוי ישראל. הוא נכנס לתפקיד בתחילת אפריל 2003, ובה בעת מונה לתפקיד יו"ר הוועדה הבין-משרדית לממ"ג והמשיך בתפקיד ראש ועדת המומחים המשותפת ישראל-ירדן לנושא הגבול. המרכז למיפוי ישראל היה באותה תקופה במשבר עמוק, שהחל שנה קודם לכן, לאחר הירצחו בפעולת טרור של המנהל הקודם אביאל רון. המשבר העמיק במהלך השנה שבה שימש גיורא גולוד מנהל בפועל, במינויים זמניים לתקופות של שלושה חודשים ללא מינוי קבוע. חיים שהתכונן לתפקיד לאחר בחירתו ולפני כניסתו לתפקיד, הציב עם כניסתו יעדים ארוכי טווח, שהעיקריים שבהם היו: שדרוג תשתית הקדסטר במדינה מתוך קיצור תהליך ביקורת תכניות לצורכי רישום ופעולה למעבר לקדסטר מבוסס קואורדינטות במדינת ישראל; שיפור השירות לצרכנים ושדרוגו לשירות מקוון; יצירת תוצרי מיפוי ספרתיים ומודפסים בתהליכים ממוחשבים על בסיס אחיד של הממ"ג הלאומי. ההנהלה המצומצמת באותו זמן כללה את המנהלים המקצועיים: גיורא גולוד הסמנכ"ל למיפוי ולמידע, ד"ר גרשון שטיינברג הסמנכ"ל לגאודזיה ולקדסטר וד"ר יוסף פוראי המדען הראשי. בנוסף לכך היו בהנהלה המצומצמת יעקב טרפוצ'ניק הסמנכ"ל למנהל, עו"ד גילי קירשנר היועצת המשפטית ודליה מרגלית החשבת החדשה מטעם האוצר שרק הגיעה למשרד. מערכת היחסים בין חברי ההנהלה הייתה קשה וביטאה את המשבר בו היה המשרד. בנוסף לכך היה המשרד באותה עת ביחסי עבודה לא טובים עם אנשי אגף התקציבים ועם אנשי נציבות שירות המדינה (כתוצאה מעימות מתמשך בין ההנהלה לאגף התקציבים), שגרמו להצרת יכולת העבודה של המשרד. ציבור העובדים היה מתוסכל ושידר תחושה ש"מלמעלה החליטו לסגור את המשרד" ולהפריטו, כפי שהתכוונו לעשות זאת עשור שנים קודם לכן. המשימה הראשונה הייתה לפיכך להחזיר לעובדים את האמון בעתיד הארגון. בין פעולותיו בראשית כהונתו עיצב סמל חדש למפ"י על בסיס הסמל הישן עם שינויים שיבטאו דינמיות ותנופה, טכנולוגיה מתקדמת ולוויינות. כמו כן אימץ גם בתפקידו במפ"י את הקביעה במסכת עירובין: 'אין מודדין אלא מן המומחה'. בדבריו בפני ציבור העובדים הבהיר שמשמעות הדבר אינה רק שאחרים יכירו במקצועיות ובסמכות של מפ"י, אלא שהדבר מטיל אחריות על עובדי מפ"י להיות מומחים, ומכיוון שהטכנולוגיות מתפתחות במהירות הדבר מחייב כל אחד מהעובדים ללמוד כל הזמן, להעשיר את ידיעותיו ולפתח את מומחיותו, אחרת המקצועיות והמומחיות ידעכו. בנוסף לכך התניע עבודה ארגונית בשיתוף העובדים להגדרת חזון, יעדים ותפקידים. תוצאות עבודה זו שימשו אותו אך לא הגיעו למימוש במסמך מחייב לכל העובדים. בבדיקה פרטנית של כוח האדם בעת כניסתו לתפקיד מצא שאין עתודות ניהול בארגון. הגיל הממוצע של העובדים היה גבוה מאוד (כמעט 50) וממוצע הגיל של אנשי המקצוע, ובעיקר זה של המודדים המוסמכים, שמספרם לא היה גדול, עולה אף על כך. שכר העובדים היה נמוך בהרבה מהממוצע במשרדי הממשלה, בעוד שרמת ההשכלה של עובדי המשרד הייתה מהגבוהות בין משרדי הממשלה. תרמה לכך העובדה שכארבעים אחוז מהעובדים (כמאה איש) היו יוצאי חבר המדינות שהגיעו במהלך גל העלייה הגדול וחלק גדול מהם היו בעלי תואר שני בתחום ההנדסה. שכרם היה נמוך מאוד ולא הלם את השכלתם ואת תרומתם המקצועית המעשית. בנוסף לשכר נמוך לא זכו רבים לשכר עידוד, לגמול רכב ולתוספות אחרות שהיו נהוגות במשרדי ממשלה. נוכח המצב, על אף כוונתו להתמקד בנושאים מקצועיים לא היה לו מנוס מעיסוק אינטנסיבי גם בתחום הארגוני ובמיוחד בתחומי כוח אדם ותקציב. לפיכך החליט להוביל אישית את הפעילות מול אגף התקציבים ומול נציבות שירות המדינה עד לייצובו של מפ"י כגורם ממלכתי מוביל בתחומו בעל תקציב ראוי ותשתית כוח אדם נדרש לרבות עתודות מקצועיות לטווח ארוך. שיתוף הפעולה המוצלח עם אגף התקציבים ועם נציבות שירות המדינה נמשך לאורך כל כהונתו ותרם לשיקום ואף לפריחתו של מפ"י הן כגוף מקצועי ממלכתי פעיל, חדשני, מוביל ומוערך הן כארגון שעובדיו גאים בו ומאמינים בחשיבותו ובעתידו.


      חיים פעל לשינוי גמור של מתכונת פעילות הוועדה הבין-משרדית לממ"ג, שהפכה מפורום המתמקד בעדכונים (בעיקר בנוגע לפעילות מפ"י), שמתכנס לעיתים רחוקות, לגוף פעיל שמורכב מצוותי עבודה נושאיים, שפועלים באופן רצוף מול מליאה שמשמשת גורם לקביעת מדיניות, מנחה, מלווה ומבקר. המטרות העיקריות של השינוי היו לשפר ולייעל את תפקוד גופי הממשלה בפעולות משולבות של מספר גופים ובראש וראשונה במצבי חירום ומצבי אסון, ולחסוך משאבים לממשלה בכך שיהיה תיאום בקליטת נתונים ובשיתוף נתונים בין המשרדים. צוותי העבודה הראשונים שהוקמו היו: צוות תיאום, שכולל את ראשי צוותי העבודה, בראשות חיים ובהשתתפות מרכז הצוות מנחם ארסלן ממשרד הפנים, ד"ר נחמן אורון ממשרד האוצר, שחר כץ מהלמ"ס, יוסי רז וד"ר יורי רייזמן ממפ"י. לימים הוחלף ד"ר רייזמן בד"ר ירון פלוס ממפ"י ונוסף יקי בר-לביא ממפ"י. צוותי המשנה העיקריים שהוקמו בתחילה היו: צוות איסוף נתונים (כדי לתאם בין משרדי הממשלה ולחסוך בהוצאות הממשלה על רכש מידע דומה או זהה); צוות שיתוף והעברת נתונים (כדי לתאם סטנדרטים, לחסוך בהוצאות ולהגביר את שיתוף הפעולה הבין-משרדי); צוות תקנים וטכנולוגיה (כדי לשתף מידע ולקדם משרדים שהתפתחותם בנושא ממ"ג איטית יותר וכדי להגדיל התאימות בין משרדי ממשלה ויכולת שימוש ושילוב מידע שנקלט במשרדים שונים); צוות מצבי אסון וחירום (שמטרתו להביא לשילוב מיטבי בין משרדי הממשלה וגופי חירום ציבוריים, לרבות הכנת מאגרי מידע משולבים ברגיעה, קביעת נהלים לשיתוף מהיר במידע בחירום ותרגול). זו הייתה המסגרת הממשלתית הבין-משרדית הראשונה שהקיפה את מרבית משרדי הממשלה והחלה בשיתוף פעולה מעשי כולל בתחום המחשוב. כל הצוותים התקדמו יפה בשנים הראשונות לאחר הקמתם. לאחר זמן לא רב הוחל בפעילות להקמת פורטל לאומי גאוגרפי שיביא לידי ביטוי את שיתוף המידע בין המשרדים, ישלב אותו ויהפוך אותו לזמין ברשת הן למשרדי הממשלה הן לציבור. בראש הפרויקט שפותח במפ"י הוצב יקי בר-לביא שצורף לצוות התיאום. הפורטל אפשר כבר בתחילת פעילותו בשנת 2006 הצגה של למעלה ממאה שכבות מידע באופן פתוח ובזמינות מלאה. בנוסף לזמינות של נתונים רבים לציבור בכלל ולקהלים מקצועיים ספציפיים בפרט (מודדים, שמאי מקרקעין, מתכננים ואחרים שעוסקים במקרקעין), נעשתה פעילות להביא את שכבות המידע ממשרדי ממשלה שונים שהועלו לפורטל, לבסיס קואורדינטות אחיד, כך שהמשתמש יכול לבחור לעצמו את צירוף שכבות המידע הנחוץ לו. בפיתוח גרסאות המשך בשנים הבאות אפשר הפורטל הגאוגרפי הלאומי גם שירותי רשת ופיתוח פורטלים ארגוניים ואישיים על בסיסו (הדבר אפשר למשרדי ממשלה שחפצו בכך, כמו מנהל מקרקעי ישראל, להעמיד פורטל גאוגרפי במהירות מתוך חיסכון רב במשאבים ובזמן). בחלוף השנים, נחלשה פעילות צוות מצבי חירום עקב חוסר הבהירות בסמכויות בין פיקוד העורף, רשות החירום הלאומית וגורמים נוספים. לאחר שצוות המטאדטה בוועדה בראשות שחר כץ גיבש תקן למטאדטה גאוגרפי מבוסס על תקן בין-לאומי של ISO והתקן אושר בוועדה, פנה חיים למכון התקנים לאישורו כתקן ישראלי, ומפ"י הקים גוף לתמיכה בתקן זה. בשנים האחרונות לשירותו כיו"ר הוועדה הבין-משרדית לממ"ג הקים בנוסף לצוותים הקיימים: צוות בראשות שחר כץ לגיבוש תפיסה וממשק במשרדי הממשלה בין סביבת ה-GIS לסביבת ה-IT במשרדי הממשלה; צוות בראשות מנחם ארסלן לממ"ג במגזר המוניציפלי ולחיבורו למגזר הממשלתי; והכריז על הקמת צוות לנושאי ממ"ג ימי וחיבורו לממ"ג היבשתי.


הוא פעל לפיתוח התחום המקצועי במפ"י הן בפיתוח התשתיות המקצועיות הייעודיות (התשתית הגאודטית, התשתית הקדסטרית ותשתית המיפוי והממ"ג) הן בפיתוח פרויקטי יישום. לצורך יצירת תשתית גאודטית מדויקת אחידה בכל הארץ קיבל החלטות להרחיב את רשת תחנות הקבע ללוויינים (לרבות שדרוג ציוד כך שיוכל לקלוט בנוסף ללווייני GPS גם לווייני GLONSS ובעתיד גם לווייני GALILEO). הוא פרסם הנחיות מנהל שהכניסו לתוקף במדינת ישראל את רשת ישראל 2005 וכן דאטום גאודטי חדש, שמבוססים על רשת תחנות הקבע. בשנת 2012, על בסיס מעקב גאודינמי של תחנות הקבע עודכנה הרשת לגרסה 2005/12. יתרונה החשוב ביותר של רשת ישראל 2005, בנוסף לדיוק ולאחידות, היה זמינותה למודדים, לרבות למדידות בזמן אמיתי. לצורך כך הורחבו שירותי הרשת שניתנו בזמן אמיתי באינטרנט גם לשירותי RTK והתאפשר למודדים להגיע לדיוק הנדרש גם בעבודות קדסטר. כן ניתן למודדים שירות תחנות וירטואליות VRS. בנוסף לכך, פותח מודל גליות שאפשר התמרה בין גבהים אליפסואידיים שנמדדו באמצעות תחנות הקבע לבין גבהים מעל פני הים (אף שדיוקיהם מעל פני הים היו נמוכים מגבהי רשת האיזון המדויק). בוצעו מדידות של לולאות נוספות של איזון מדויק בצפון (מתוך קשירה מחודשת בין הים התיכון לים כנרת) ובדרום המדינה, וכן נמדדו פוליגונים חדשים במדידות מדויקות מתוך שימוש בתחנות הקבע, בעיקר בקרבת הגבולות, מתוך דגש על הנגב. בנוסף לכך הושלם פיתוח בסיס הנתונים הגאודטי (בנג"ל) שבהמשך שודרג גם למתן שירותים מקוונים באינטרנט. התמורה הגדולה בפעילות הגאודטית במדינה במעבר לעבודה מול רשת תחנות הקבע אפשרה למפ"י לקלוט נקודות שנמדדו על ידי מודדים פרטיים ועברו ביקורת מפ"י למאגר הגאודטי אף כי בסיווג דיוק נמוך יותר. "המהפכה" מבחינת הדיוקים הייתה שאפילו נקודות שנקבעו בסיווג דיוק נמוך יחסית בהנחיות המנהל שפורסמו היו מדויקות יותר מנקודות רשת הטריאנגולציה של ישראל בעבר. בנוסף לכך, פותחה סביבת עבודה שאפשרה ביקורת מדידות מודדים פרטיים בתקשורת מקוונת עם מפ"י ובקיצור לוח הזמנים. בהחלטות בנושאים הגאודטיים, שלווו בהכנת טיוטת תקנות מדידה חדשות בתחום הגאודזיה והקדסטר הסתייע חיים בד"ר גרשון שטיינברג המדען הראשי והסמנכ"ל לגאודזיה. לאחר פרישתו של שטיינברג הסתייע בתחום הגאודטי במשה רוזנבלום ובנושא טיוטת התקנות בד"ר ירון פלוס.


בהחלטות העיקריות אותן קיבל בתחום הקדסטר הסתייע בד"ר יוסף פוראי הסמנכ"ל לקדסטר. מרבית ההחלטות בתחום זה בתקופה הראשונה לכהונתו נגעו להאצת הפעילות הקדסטרית הן לטווח הקצר והבינוני הן לטווח הארוך. ההחלטות למימוש בטווח הקצר כללו כבר ב-2004 מינוי מודדים מבקרים חיצוניים לביקורת תכניות לצורכי רישום ובהמשך מינוי מבקרים מורשים. מינויים אלה, שחודשו והורחבו במהלך תקופתו כמנהל, הורידו עומס גדול ממבקרי מפ"י מתוך שילוב מודדים איכותיים מהשוק הפרטי שהרחיבו בפועל את תפוקת הביקורת בלמעלה משליש. בנוסף לכך, "התחרות" החיצונית ושיפור תהליכי העבודה בתוך מפ"י, לרבות הרחבת הביקורת במפ"י לכל חמשת המרחבים (עם כניסתו לתפקיד נעשתה ביקורת רק בשני מרחבים), תרמו להתייעלות ההכנות לביקורת ופעילות הביקורת במפ"י. העלאת הפריון במפ"י בתחום זה נתמכה גם בשדרוג הטכנולוגיה, לרבות בהקמת רשת תקשורת מקוונת מהמרחבים למאגרי מפ"י במשרד המרכזי (בסיוע אלכס קורן ואנשיו) ובהעלאת רמת הידע באמצעות השתלמויות מקצועיות. פעולה אחרת בתחום זה מצאה ביטוי בהטמעת הממ"ג הקדסטרי בתהליכי העבודה ובפיתוח מערכת שליטה ומעקב (שלו"ם) בכל הגופים העוסקים בקדסטר במפ"י. בפיתוח נושאים אלה היה ליוחנן גביש תפקיד חשוב. לפיתוח והטמעת מערכת השליטה ומעקב היה תפקיד חשוב גם לטווח הבינוני והארוך. היא נועדה, בין היתר, לתרום לאחידות תהליכי העבודה במרחבים השונים, שהתנהלו בעבר לפי השקפותיהם המקצועיות האישיות של מנהליהם. לריסה ווזנסנסקי תרמה רבות להטמעת המערכת במרחבים. בהמשך הוקם בסיס הנתונים הקדסטרי (הבנק"ל) שנפתח למודדים בצורה מקוונת כשיוחנן גביש מוביל את הפיתוח ההקמה וההטמעה בסיוע כרמלה שנצר מנהלת הארכיון הלאומי והשירות למודדים.


היעד המרכזי בתחום הקדסטר, אותו הגדיר זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, היה העברת תשתית הקדסטר בישראל לקדסטר מבוסס קואורדינטות. תשתית מדויקת ומתועדת בקואורדינטות של גבולות רישום המקרקעין היא יעד בעל ערך רב לכל פעילות המקרקעין והבנייה במדינה. הוא מתחייב גם לנוכח ההתפתחות הטכנולוגית של התחומים האחרים הקשורים לנושא: דיוק מדידות ברמת סנטימטר או סנטימטרים בודדים באמצעות רשת תחנות הקבע ללוויינים, תכנון מרחבי ממוחשב, מעקב הנדסי אחר ביצוע הבנייה, מיפוי מדויק לאחר הבנייה ורישום המקרקעין. כבר היום מרבית התהליכים האלה ממוחשבים ומתואמים על בסיס קואורדינטות מרחביות. התלות ברשומות גרפיות ישנות, ובמקרים רבים בלויות, והצורך לאתר תיקים ישנים ומפות ורשומות גרפיות כשיש הפרשים ביניהם ויש צורך לתאם ביניהם לקראת כל פרויקט ייזום חדש, הופכים את התכניות הגרפיות לרישום המקרקעין לנקודת תורפה בתהליך, שלא לומר אבן נגף במקרים מסוימים. כך נגרם עיכוב בפרויקטים שתורם חוסר ודאות למגזר היזמות ושוק הבנייה, שמשמעויותיו הכלכליות כבדות ואף ילכו ויגדלו. רישום חד-ערכי מדויק של קואורדינטות של גבולות רישום המקרקעין, יהווה קפיצת מדרגה חיונית ובטווח הארוך הכרחית. ולנוכח גיבוש התפיסה של קדסטר תלת-מימדי אף צורך חד-משמעי למיצוי השימוש בקרקע על ידי רישום מרחבי בקואורדינטות של תת-חלקות מרחביות מתחת או מעל לפני הקרקע. על בסיס אלה, ולנוכח הצורך להתמודד עם תהליך ארוך ומורכב של העברת תשתית רישום המקרקעין מהמצב הקיים למצב הנדרש, דחף למעבר לקדסטר מבוסס קואורדינטות. הבעיה העיקרית היא שלרישום שטחי גושים וחלקות, גם אם אינם תואמים את השטח בפועל, שניתן היום בניגוד לעבר להימדד במדויק, יש משמעות משפטית והשלכות על זכויות הבעלות והשימוש במקרקעין, ולכן שינוי השטחים על פי מדידות מדויקות עלול לכאורה לגרוע מזכויותיהם של מקצת מבעלי הזכויות (כמו גם להיטיב עם אחרים). לפיתרון סוגיה זו נידרש פיתרון משפטי ואולי גם כלכלי. לדעתו של חיים לנוכח הצורך החד משמעי, דווקא הבעיות והמורכבות מחייבות הצגת יעד ארוך טווח מוגדר בלוח זמנים ותכנית פעולה רב שנתית של התקדמות להשלמת משימה.  כדי לקדם את הנושא בוצע פרויקט חלוץ בשטחים בעלי מאפיינים שונים (אזור עירוני בבנייה רוויה, אזור חקלאי ועוד) ובהמשך בוצעה ביזמת אגף התקציבים באוצר בדיקת היתכנות וכדאיות כלכלית ליישום קדסטר מבוסס קואורדינטות שכללה גם את נושא הקדסטר התלת-מימדי (בהמשך לאימוץ המלצות בנושא יישום קדסטר תלת-מימדי שהגיש למפ"י צוות בראשות אורי שושני), שהמליצה חד-משמעית על כדאיות המעבר לקדסטר מבוסס קואורדינטות (בוצעה על ידי ד"ר מאיר אמיר). לאחר שאנשי אגף התקציבים באוצר השתכנעו לגבי חשיבות הנושא ותרומתו הכלכלית למשק, ולגבי חשיבות השדרוג של איכות התשתית הקדסטרית בישראל לטווח הרחוק והבינוני, הם נעתרו להשקיע בתכנית, אף כי בהיקף מוגבל. אנשי מפ"י ניצלו את המשאבים לקידום מהיר של התכנית. כך, במהלך שנים ספורות שבהן נתן חיים עדיפות לנושא, הוקם במפ"י אגף ייעודי לקדסטר מבוסס קואורדינטות עם צוות אנשים בראשות מיכאל קלבנוב, שאף עשה דוקטורט בנושא. הוצאו מכרזים לביצוע בדרום הארץ, פותחו תהליכים ושגרות עבודה ששוכללו ממכרז למכרז, מתוך "חניכת שוק" על ידי צבירת ידע והפצתו לחברות מדידות שהשתתפו במכרזים. במהלך שנים מעטות שודרגה התשתית הקדסטרית בדרום המדינה מאילת ועד קריית גת, בכיסוי של כ-60% משטח המדינה, לתשתית משודרגת שבה נקבעו קואורדינטות לגבולות הגושים. בתוך כדי התהליך מומשה גם יזמתו של חיים להתאים את גבולות גושי הקדסטר בנגב לגבולות הבין-לאומיים המסומנים ומתועדים בין ישראל למצרים ובין ישראל לירדן. הדבר התאפשר בין היתר, משום ששני הגבולות הבין-לאומיים נקבעו בעבר בקואורדינטות בין המדינות בשנת 1996 (במהלכים שאותם הוביל חיים בתפקידיו כיו"ר משותף של הוועדות המשותפות לסימון ותיעוד הגבולות בין ישראל לשתי מדינות אלה).   
יזמה אחרת שלו בתחום רישום הזכויות במקרקעין הייתה ביצוע קדסטר ימי באזורי הים בהם יש למדינת ישראל זכויות ריבוניות. ליזמה זו מצא שותף בעו"ד עליזה קן, מנהלת האגף להסדר ורישום מקרקעין במשרד המשפטים. התכנית, אותה ריכזה במפ"י אורית מרום, יצאה לדרך באזור הים הריבוני של ישראל (מימי החופין) בים התיכון. פרויקט החלוץ מומש בגושים באזור חיפה ובהמשך נמשך המימוש מאזור אשקלון צפונה.


בתחום המיפוי והממ"ג החליט על הרחבת הכיסוי של האורתופוטו הארצי, כך שיכסה גם את אזור הנגב וכן שופרה במידה ניכרת הרזולוציה של האורתופוטו הארצי. בנוסף הוא הביא, בסיוע משה בנחמו, לשינוי התקנה בנוגע לאורתופוטו, כך שתאפשר שימוש באורתופוטו מתצלומים שמקורם במצלמה דיגיטלית. כך נפתח השוק לתחרות והתאפשר עדכון מהיר של כיסויי האורתופוטו הארציים ובעלות נמוכה יותר. חיים העלה צורך ליצירת גיבוי במפ"י לארכיון תצלומי האוויר וליצירת גרסאות של אורתופוטו היסטורי מתצלומי האוויר הבוואריים מ-1917, מתצלומי האוויר הבריטיים (בעיקר מסדרת PS) מלפני קום המדינה ומתצלומי מפ"י אחת לעשור מאז קום המדינה, אך לא הספיק להשלים את המשימה לפני תום תפקידו. בשלב ראשון פעל ליצירת גיבוי מורשה במפ"י של ארכיון תצלומי האוויר של ארץ ישראל שבוצעו בשנים 1917-18 על ידי טייסת הצילום הבווארית. לצורך כך רתם את מנהלת גנזך המדינה הבווארי (GDA), שמחזיק בתצלומים המקוריים, ואת מנהל מכון המיפוי והקדסטר הלאומי של בוואריה (LVG), עמו חתם כמה שנים קודם לכן על הסכם שיתוף פעולה בין הגופים. לצורך הפרויקט המשותף חתם על הסכם עם מנהלת GDA לפיו העתק מהתצלומים שייסרקו ברזולוציה גבוהה בסורק פוטוגרמטרי ב-LVG (על חשבון LVG) יועבר לארכיון הלאומי לתצלומי אוויר במפ"י. בנוסף ליצירת הגיבוי וניהולו בארכיון התצ"א במפ"י, מהלך בעל חשיבות מורשת היסטורית מהמעלה הראשונה בישראל, הוכן במפ"י אינדכס לקישור התצלומים לכיסוייהם, לרבות תיחום מחודש של התצלומים וקישורם לישובים קיימים היום, על בסיס מפה מהיום, לנוחות המשתמשים. על פי ההסכם פורסמו התצלומים על ידי GDA באינטרנט. בנוסף לארכיון התצ"א דחף לאיתור ולסריקה של כל החומר הארכיוני המקצועי (מתוך דגש על מפות, תרשימים ותכניות) שטרם נסרק שקשור לפעילות מקצועית של מפ"י, לרבות מתקופת מחלקת המדידות המנדטורית, הן במשרד הראשי הן במרחבים ואפילו בתיקים רלוונטיים בגנזך המדינה, וכן לסריקה איכותית בצבע וברזולוציה גבוהה של חומר ארכיוני פעיל וחומר היסטורי, וגיבויים הממוחשב באתר חיצוני בדרך שניתנת לאחזור, בהיות חומר זה נכס לאומי. 


בפעילותו מול האוצר הצליח להשיג תקציבים גדולים לעדכון הממ"ג, שנכנסו לבסיס התקציב של מפ"י. כך הושגה האפשרות שמפ"י יפיץ למשרדי ממשלה ללא תשלום תחילה את כיסויי האורתופוטו הארצי ובהמשך את נתוני הממ"ג הלאומי הנוספים. בתוך כך, בהמשך להצלחת יוסי רז להגדיל במידה ניכרת את הכנסות מפ"י לצורך מימון תחזוקה ועדכון הממ"ג, בעיקר משיווק נתוני ממ"ג לענף ניווט ותנועה, ניתן היה להעשיר את הממ"ג גם בנתוני תנועה ובכך לחסוך משאבים למשרדי ממשלה שרכשו את הנתונים בשוק הפרטי (במקרים רבים נרכשו נתונים דומים על ידי משרדי ממשלה שונים מאותה חברה). גולת הכותרת בתחום הממ"ג הייתה כאמור הקמת הפורטל הגאוגרפי הלאומי להפצת נתוני ממ"ג לציבור ממשרדי ממשלה שונים, מתוך דגש על מפ"י, פרויקט שאותו ריכז יקי בר-לביא. בשנותיו האחרונות בתפקיד יזם חיים הקמת מרכז מידע לאומי במקרקעין, שיכלול אשכולות של תחומי מידע שנוגעים לנושאים ספציפיים שמשתלבים במרכז המידע הלאומי. המטרה הייתה שיהיה שער אחד ראשי אליו ייכנס המשתמש ודרכו יוכל לבחור כניסה לשערים לאשכולות השונים. אשכולות המידע שהוצגו כדוגמה היו: מידע תכנוני; מידע הקשור להסדר, רישום מקרקעין ובעלויות; מידע הקשור לזכויות ומגבלות שימוש במקרקעין ולהגנת הסביבה; מידע כלכלי (מיסים, שומות, משכנתאות); מידע בנושאי תשתית (אנרגיה,מים, תחבורה ועוד); מידע בנושאי דמוגרפיה ותשתית חברתית. כל המידע נועד להיות מקושר מרחבית לבסיס קואורדינטות אחד, ובליבת האשכול תוכנן פורטל למיפוי, טופוגרפיה ותשתיות גאומרחביות שמקושר לכל הפורטלים האחרים באשכול המידע הלאומי במקרקעין. התכנית המוצעת כללה מיפוי המידע הרלוונטי במשרדי הממשלה, לרבות איתור פורטלים מקוונים קיימים, איתור מאגרי מידע עצמאיים שאינם מחוברים ואיתור מקורות מידע שאינם ממוחשבים ויש למחשבם. לאחר המיפוי נדרש להתקדם על פי תכנית לאומית למימוש בשלבים. מעבר לתמיכה רעיונית לה זכה בין גורמים בכירים וחברי הוועדה הבין-משרדית לממ"ג, פעל חיים למימוש כמה פרויקטים מעשיים במסגרת התכנית בסיוע ד"ר ירון פלוס, המדען הראשי במפ"י.  פרויקט אחד שבוצע והקיף משרדים רבים שיש להם קשר לנושא הנדל"ן, אף כי לא את כל המשרדים הרלוונטיים בהיבט הרחב, היה מיפוי מאגרי המידע והמערכות הרלוונטיים לנושא הנדל"ן במפ"י, באגף להסדר ורישום מקרקעין במשרד המשפטים, במנהל מקרקעי ישראל, במשרד הבינוי והשיכון, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במשרד האוצר, במשרד הפנים ועוד. פרויקט אחר שבוצע במפ"י נועד להמחיש את הקמת אחד הפורטלים באשכול המוצע. הפורטל שנבחר היה פורטל המידע הגאומרחבי של מפ"י שבליבת האשכול. פרויקט זה נקרא טופוקד (טופגרפי-קדסטרי) ונועד לשלב את כל המאגרים המקוונים במפ"י (בסיס הנתונים הגאודטי, בסיס הנתונים הקדסטרי, הממ"ג, הארכיון הקדסטרי, ארכיון המפות, ארכיון התצ"א) והשירותים המקוונים של המרכז למיפוי ישראל בתחומי הגאודזיה, הקדסטר והטופוגרפיה לפורטל אחד כולל, בעיקר לתמיכה בצרכנים מקצועיים. שלב ראשון של הפרויקט בוצע עוד בהיותו בתפקיד. פרויקט שלישי במסגרת זו שהותנע בתקופתו נקרא "קשת בענן". מטרתו של פרויקט זה הייתה ליצור שילוב בין מקורות המידע הממשלתי בתחום הנדל"ן, מתוך שיפור אמינות המידע והפחתת הסתירות המשתקפות בנתונים המופצים על ידי גורמים שונים לגבי ענף הבנייה (משרד הבינוי והשיכון, הלמ"ס, השמאי הממשלתי, משרד האוצר, בנק ישראל). פרויקט אחר שפותח בתקופתו במפ"י לטובת קהילה של גורמים ממשלתיים היה פרויקט מעג"ל שנועד ליצירת שפה משותפת בהקשר למקום של כל מבנה במדינה.


קפיצת המדרגה בסביבה הפוטוגרמטרית מאנליטית לדיגיטלית ומקוונת לבסיסי הנתונים נעשתה בשלב הראשון על ידי ד"ר יורי רייזמן ובשלב השני על ידי משה בנחמו. בתחום הרפרודוקציה והקרטוגרפיה שבוססו בחוסר יעילות ובטכנולוגיות ישנות, ניסה לייצר תהליך מעבר בין דורות מתוך הפעלת הקיים (בעיקר סביבת הדפוס) כל עוד לצרכן הראשי (הצבא) לא היה מענה חליפי, מתוך פרישה הדרגתית של העובדים המבוגרים, הכשרת עובדות הקרטוגרפיה הוותיקות בטכנולוגיות חדשות והצטיידות מתאימה. בתהליך זה שותף שמואל בלוך. לצורך מעבר הטכנולוגיות פותחו תהליכי עבודה ממוחשבים חדשים לייצור מפות 1:50,000 ו-1:25,000על בסיס נתוני הממ"ג. את תהליכי הפיתוח שנעשו מתוך שיתוף פעולה עם אנשי הפיתוח והקרטוגרפיה של יחידת המיפוי הוביל יואב טל. בד בבד עם תהליכים אלה החליט על הפסקת ייצור של מוצרי מפות שאין להם ביקוש, כמו: מפות ערים שהשוק הפרטי יעיל ממפ"י בעדכונן ושיווקן; מפות בקנה מידה 1:100,000 ומקצת ממפות בקנה מידה קטן שאין להן ביקוש; מפות 1:25,000 בכיסוי ארצי שלא היה להן ביקוש, למעט כיסוי חלקי באזורי שמורות טבע. שיתוף הפעולה עם החברה להגנת הטבע, בו שותף ברוך פרצמן, נמשך על בסיס המפות החדשות המשופרות, ואף נחתם לראשונה הסכם שיתוף פעולה, לאחר חמישים שנות שיתוף פעולה בפועל, להפקה משותפת של סדרת מפות סימון שבילים. מ-2003 הצטרף חיים למערכת אטלס ישראל החדש המשותף למפ"י ולאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-2006 החליף את פרופ' אריה שחר הוגה האטלס ויו"ר המערכת שנפטר. כיו"ר מערכת הוציא את אטלס ישראל החדש – האטלס הלאומי במהדורות בעברית ובאנגלית שכללו חידושים רבים. הוא המשיך את יזמתו של אביאל רון למיפוי ימי מתוך שיתוף פעולה עם אגף הספנות במשרד התחבורה ועם המכון הגאולוגי והמכון לחקר ימים ואגמים. כיסוי המפות הימיות צמח בתקופתו ממפות ספורות לכיסוי מלא של האזור הימי של ישראל. בנוסף לכך הוכן מדריך סימנים מוסכמים ומונחים ימיים למשתמשים. מפ"י העמיק את שיתוף הפעולה הבין-לאומי בתחום זה עם האדמירליות הבריטית ועם החברה הפרטית המובילה בעולם להפצת מפות ימיות אלקטרוניות. הפעילות בתחום זה הובלה על ידי ברוך פרצמן ולימור גור-אריה.


במהלך כהונתו אימץ חיים את חזונו של דוד בן גוריון באשר לחשיבותם המכרעת של הנגב והאזורים הימיים של מדינת ישראל לעתידה של המדינה, קיבל החלטות מעשיות בשני התחומים ואף דחף לאימוץ מדיניות ממשלתית בין-משרדית באזורים אלה. בתחום הימי הביטויים לכך היו: חתימת הסכם עם קפריסין על הגבול הימי באזור הכלכלי הבלעדי והפקדתו באו"ם (שנוסף לגבול הימי בין ישראל לירדן שעל התווייתו חתם עם הירדנים ב-1996); קביעת גבול ימי עם לבנון (חד-צדדית בעקבות קביעה חד-צדדית של לבנון) והפקדתו באו"ם; עמידה בראש ועדה בין-משרדית לקביעת קווי הבסיס לצורך קביעת האזורים הימיים והשתתפות בקידום חוק האזורים הימיים; פרסום קווי החוף לצורך חוק שמירת הסביבה החופית בים התיכון, בים סוף ובכנרת והוצאת שני אטלסים בנושא; ייזום קדסטר ימי למדינת ישראל והתחלת מימושו בפועל; ביצוע מיפוי ימי באזורים הימיים של ישראל; קידום איסוף נתונים ימיים ותת-ימיים באזורים הימיים של ישראל (לא בוצע בקצב הראוי מחוסר מימון), יצירת ממ"ג ימי המשכי לממ"ג היבשתי (בוצעו עבודות הכנה בתקופת כהונתו) והכרזה על הקמת צוות משנה לממ"ג ימי במסגרת הוועדה הבין-משרדית לממ"ג בראשותו; חברות בוועדה הבין-משרדית להגנה על מצוק החוף; יזמה שלא מומשה להכנת אטלס ימי. בנוסף לאלה יזם פרויקטים לשיתוף פעולה אזורי בים עם ירדן וקפריסין, אך אלה לא קרמו עור וגידים במהלך כהונתו מעבר לטיוטת הסכם עקב חוסר מימון מהאיחוד האירופי. בשנים האחרונות לכהונתו יזם הקמת ועדה בין-משרדית בנושא הים בהובלת משרד ראש הממשלה, שתפיק בשלב ראשון מסמך מדיניות ממשלתי כולל. כמה מנכ"לים של משרדים ממשלתיים נעתרו ליזמה אך משרד ראש הממשלה לא נרתם לכך.


בהקשר לנגב החליט על הוספת הנגב לאורתופטו הארצי ועל כיסויו ברזולוציה גבוהה. אישר ביצוע פרויקטי מדידות גדולים לחיזוק התשתית הגאודטית בנגב ובעיקר לאורך הגבולות. החליט על ביצוע קדסטר מבוסס קואורדינטות בנגב, ובכך הנגב מקדים את שאר מדינת ישראל. פעל לקידום התכנית להסדרת שטחי הבדואים בנגב. מפ"י סייע מאוד להכנות לכך באמצעות הסיוע של סרגיי זלצמן, אז סגן מנהל מרחב באר שבע והדרום במפ"י, לפקיד ההסדר. יצחק פבריקנט, ראש אגף קדסטר, ואורית מרום קידמו את ההסדר ואת ההכנות לביצוע התכנית להסדר התיישבות הבדואים בנגב, שהחלטת הממשלה על ביצועה נדחתה בסופו של דבר. משה בנחמו ואנשי הפוטוגרמטריה סייעו רבות להכנות מול תביעות הבדואים על ידי פענוח תצלומי צפון הנגב בתקופות שונות, כולל לפני קום המדינה. התשתיות שהכין מפ"י בנגב הן כלי תמיכה חשוב למימוש תכניות הממשלה לקדם פרויקטים ממלכתיים בנגב, לרבות העברת בסיסי צה"ל לנגב. מפ"י תרם גם למורשת הנגב על ידי הכנת תערוכה שחיים אצר על מפות ותצלומים במלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל. בנוסף לכך יזם הוספת נושא פיתוח ספר המדבר (הפרחת השממה) לאטלס ישראל החדש בהוצאת מפ"י והאוניברסיטה העברית בירושלים, והנושא מוצג על ידי מפות ותצלומים בנגב. 


בתחום הארגון הגדיל חיים במידה ניכרת את פורום הנהלת מפ"י. בראשית תפקידו היו חברים בהנהלה שלושה סמנכ"לים מקצועיים (מבוגרים) וכן סמנכ"ל למנהל, יועצת משפטית וחשבת נציגת האוצר. כיוון שהוועדה לבחירת מנכ"ל למפ"י לא מצאה שהסמנכ"לים מתאימים לתפקיד המנהל, ראה חיים כאחת ממשימותיו "לגדל" במהלך כהונתו קבוצת מועמדים שיוכלו להתמודד בעתיד על התפקיד, ובתוך כך להכשירם ולחשוף אותם להתנסות בניהול ברמת הנהלה בכירה. כצעד מתאים החליט להרחיב את ההנהלה גם לרמת מנהלי אגפים. מספר ראשי האגפים עלה בתקופת כהונתו מ-3 ל-16. מעמד היועצת המשפטית עלה לדרג בכיר ונוסף תפקיד ממונה על מעמד האישה ברמת ראש אגף. בתוך כך הוקמו במפ"י אגפים חדשים: אגף לתכנון (יוסי רז הקים את האגף שתפקידו חשוב בכל ארגון ברמה כזו. כשבע שנים לאחר מכן, במסגרת רפורמה של נציבות שירות המדינה, הוחלט להקים תפקיד כזה בכל המשרדים הממשלתיים), אגף טכנולוגיות, אגף אינטרנט, אגף קדסטר מבוסס קואורדינטות. בנוסף לכך שודרגו כמה תפקידי ראשי תחומים מקצועיים לרמת ראש אגף וראשי המרחבים שודרגו לרמת ראשי מרחבים בכירים. נוספו ראשי תחומים, בחלקם חדשים, כמו ראש תחום קדסטר תלת מימדי, בחלקם כשדרוג של תקני ראשי גפים ובחלקם דרגות אישיות ברמת ראשי תחומים לאנשי מקצוע בולטים ותיקים במסגרת מסלולי קידום מקצועיים. הוא הכניס כמחצית מאנשי מפ"י שלא נכללו קודם לכן למסגרת שכר עידוד, ופתח את הדרך, בהסכם עם מוטי אהרוני, סגן נציב שירות המדינה, למסלולי קידום אישיים בתחומים המקצועיים, כך שמרבית אנשי המקצוע במפ"י יכולים להתפתח לדרגות אישיות גבוהות מעל למסגרת התקן של תפקידם, על בסיס לימודי המשך, השתלמויות מקצועיות, בחינות מקצועיות ומיצוי ותק בתפקיד. לשינוי זה הייתה השפעה חיובית מרחיקת לכת על העובדים ועל הארגון. הוא תרם ליצירת קורסים מקצועיים, להעלאת רמת הידע של העובדים ולהעלאת האתגר והמוטיבציה בעבודה, הן עקב הצורך האישי של עובדים להתנער ולהשקיע בלימוד חידושים מקצועיים ולעמוד בבחינות שנים רבות לאחר תום לימודיהם הפורמליים, הן בעקבות התגמול הנוסף המתוכנן ומדורג בשלבים לאורך זמן. תכנית זו התגלתה כחשובה במיוחד בגוף ממשלתי מקצועי, שגיל הפרישה בו מבוגר, ועובדים מקצועיים עלולים "להיתקע" לעתים שנים רבות (מעל 10 שנים) ללא אפשרות להתקדם בתפקיד או לשפר תגמול וללא התקדמות מקצועית, בעוד הטכנולוגיות מתקדמות, משתנות ומתחלפות ורחוקות ממה שלמדו האנשים במסגרת הפורמלית לפני שנים רבות. תופעות כאלה של "היתקעות" לאורך שנים רבות במגבלות תקן, מובילות לירידת מוטיבציה של הפרט ולדעיכה ארגונית. תכנית מסלולי הקידום פתחה את מפ"י להתחדשות ולהעלאת המוטיבציה והפריון. בנוסף לאנשי נש"מ תרמו למימושה במפ"י יעקב טרפוצ'ניק הסמנכ"ל ואנשיו וכן הסמנכ"לים וראשי האגפים המקצועיים.


הוא תמך בלימודים אקדמיים והשתלמויות של אנשי מפ"י בכל הרמות, לרבות לימודים לתארים גבוהים כולל דוקטורט, לימודי תואר ראשון לאנשי מנהלה רבים, קורסי ניהול של נציבות שירות המדינה וקורסים מקצועיים. הפעילויות שתוארו לעיל, לרבות טיפול שורש בשיתוף פעולה עם נש"מ ואגף התקציבים בבעיית תגמול חסר של עובדים רבים בהשוואה למשרדים אחרים בנושא גמולים כמו רכב ושעות נוספות, הביאו לשדרוג רמת השכר הממוצעת של עובדי מפ"י מקבוצת המשרדים הממשלתיים שנמצאים בשליש התחתון של רמת השכר בממשלה למקום מכובד בקבוצת המשרדים בשליש העליון, כפי שנכון למשרד מקצועי שחלק גדול מעובדיו מהנדסים בעלי תואר שני ומעלה ואחרים בעלי תואר ראשון ומומחים בתחומם.


בניתוח שעשה חיים  עם כניסתו לתפקיד לגבי כוח האדם המקצועי במפ"י והתפתחותו לעתיד לאורך תקופה ארוכה, מצא שהגיל הממוצע של העובדים גבוה מאוד – קרוב ל-50. רק עובדת אחת מהנדסת בוגרת הטכניון הייתה מתחת לגיל 30. מעבר לכך מצא שעד שנת 2013 צפוי מפ"י לתהליך פרישה הדרגתי של עובדים מקצועיים עם קושי למצוא מקורות להחליפם, אך משנת 2013 ואילך צפוי מפ"י להיכנס למשבר עמוק בכוח באדם המקצועי, ובעיקר של מהנדסים וגאודטים, עקב קצב פרישה מואץ של העובדים הותיקים והמהנדסים יוצאי חבר המדינות שיגיעו לגיל פרישה. קבוצת העובדים במפ"י יוצאי חבר המדינות הגיעה ל-40% מסגל העובדים. לפי הניתוח שלו, המהנדסים יוצאי חבר המדינות היו קרש הצלה למפ"י ולמדינת ישראל במשך שני עשורים והיו מעין מתנת גישור לפיתרון בעיית המחסור במהנדסים. למרבה הצער המדינה לא השכילה לנצל תקופה זו ולהיערך כראוי להכשרת מהנדסים בהיקפים שנדרשים למשק הישראלי. בעיה דומה קיימת גם במקצועות אחרים כמו רפואה. בבחינת המקורות החליפיים למהנדסים וגאודטים, מצא חיים שהצפי לגלים נוספים של מהנדסים עולים נמוך מאוד (פרט ל"טפטוף" אפשרי של בודדים), היקף הכשרת גאודטים בטכניון (שהוא המוסד היחיד בארץ שמכשיר מהנדסי גאודזיה) אינו מספק, והשוק הפרטי אינו יכול לתת מענה לצורך כיוון שבשוק עצמו חסרים אנשי מקצוע והוא עצמו צפוי לבעיה דומה. לנוכח התחזית הקשה לטווח הארוך (גם אם מעבר לקדנציה הצפויה שלו כמנכ"ל...) הוא פתח במאמצים ליצור מקורות למהנדסי גאודזיה, והגדיר יעד של הכשרת 15 אנשים ב-8 שנים והכשרה שיטתית בהמשך, בדומה לתכנית העתודה האקדמית לצה"ל. הוא יזם פתיחת מסלול 'עתידים לתעשייה' למהנדסים גאודטים בשיתוף פעולה עם הטכניון ועמותת 'עתידים' ובתמיכת נציבות שירות המדינה (יענקלה ברגר, המשנה לנציב) ואגף התקציבים (קובי הבר, סגן ראש האגף). זה היה מסלול 'עתידים לתעשייה' הראשון שנפתח עבור משרד ממשלתי, לפיכך דרש השקעת מאמצים רבים ליצירת נהלים ומנגנונים מיוחדים לאורך הדרך, וזכה לתמיכה הדוקה של יענקלה ברגר לפריצת מחסומים, לרבות החלטות ממשלה שנוגעות לתכנית עתידים בממשלה. פריצת הדרך הזו אפשרה בהמשך השנים ליצור מסלולים דומים נוספים (בינתיים להנדסה אזרחית ולהנדסת תחבורה). במהלך כהונתו למדו במסלול עתידים לגאודזיה כ- 15 סטודנטיות וסטודנטים). שישה מהם כבר נקלטו במפ"י והתגלו כבעלי תרומה חשובה לכוח המקצועי של מפ"י וכעתודה מבטיחה לתפקידים בכירים בארגון. צעד נוסף שחיים נקט בתחום כוח האדם המקצועי היה קליטת משכילים בני מיעוטים, ברובם מהנדסי גאודזיה. שבעה אנשים נקלטו במסגרת זו. אך בשני מקורות אלה לא היה להערכתו כדי לפתור את צורכי הטווח הרחוק. אי לכך, הוא יזם תכנית להכשרת חרדים לגאודזיה. בשיתוף פעולה עם הטכניון והג'וינט ובתמיכת משרד התמ"ת ואישור מיוחד של המועצה להשכלה גבוהה נפתח קורס של כ-30 איש במסגרת הטכניון ובשיתוף פעולה עם מכללת בני ברק החרדית כאכסניה ראשית. כ-15 איש בוגרי המחזור הראשון מתוכננים לסיים את הלימודים באביב 2015. בשלוש תכניות אלה ראה חיים אתגר מעבר למענה לצורכי מפ"י לטווח הארוך. הוא ראה בכך מעשה שהוא חלק מחזון של שיתוף ושילוב אוכלוסיות פריפריה במשק ובחברה הישראלית (פריפריה גאוגרפית חברתית בתכנית עתידים ופריפריות של בני מיעוטים וחרדים שרמת השילוב שלהם במשק ובחברה הישראלית נמוכה). השילוב במערך הממשלתי, מתוך הכשרה במקצוע תשתית עתיר טכנולוגיה ונחוץ למדינה, היה מבחינה זו מעין סמן קדמי לשאר המשק. בתחום זה הסתייע חיים רבות במשה בנחמו, בעיקר למימוש תכנית עתידים. יזמתו של חיים להעלות את הבעיה של הכשרת מהנדסים במדינה לרמת טיפול הממשלה נחלה הצלחה מוגבלת. הוקמה (על ידי מוטי אהרוני סגן הנציב) ועדת מנכ"לים לטיפול בנושא בה היה חבר (בראשות שאול צמח מנכ"ל משרד האנרגיה), אך מעבר להכרה בחומרת הבעיה ולהגשת המלצות (ערב פרישתו) לא הצליחה הוועדה להביא ליצירת תכנית לאומית מקיפה שתאושר על ידי הממשלה, כפי שרצה חיים.


תחום אחר אותו קידם במהלך כהונתו במפ"י היה קידום נשים לתפקידי ניהול ולתפקידים מקצועיים בכירים. עם כניסתו לתפקיד לא היו במפ"י נשים בתפקיד ראש אגף ומעלה. היו שלוש נשים בתפקידי ראש תחום ונשים מעטות אחרות מילאו תפקידי ראש גף. לבד מהיועצת המשפטית שקודמה בתקופתו לתפקיד בכיר מתוקף עליית רמת הבכירות של מנהל מפ"י למנכ"ל (נושא בו טיפל אביאל רון ז"ל בטרם נרצח), הגיעו במהלך תפקידו של חיים חמש נשים לרמת ראש אגף, שש נוספות לרמת ראש תחום וקרוב לעשרים לרמת ראש גף.
בתקופת כהונתו בוצע שיפוץ הבינוי וחידוש סביבת העבודה בכל המחלקות, הוחלפו כל התשתיות התת-קרקעיות הישנות והוקמה מערכת תקשוב מודרנית. בהסכמה בינו לבין אריה בר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, מפ"י קיבל את הבניין שפינה משרד הבינוי והשיכון בלינקולן 3 בתוספת מימון לשיפוץ בהסכמת משרד האוצר כעתודה למחלקות הצפופות במפ"י.
הוא טיפח את קשרי מפ"י עם מוסדות ממשלתיים רבים בנוסף לפעילות אינטנסיבית של הוועדה הבין-משרדית לממ"ג, וכן עם גופים ציבוריים שמחוץ לממשלה, לרבות האקדמיה. חתם הסכמי שיתוף פעולה רשמיים עם הטכניון, עמו יש למפ"י קשרים הדוקים בנושא הכשרת גאודטים, מחקרים וייעוץ, ועם האוניברסיטה העברית בירושלים, עמה שותף מפ"י בהוצאת אטלס ישראל החדש. בנוסף לכך נמשך שיתוף הפעולה עם אוניברסיטת חיפה, עמה יש למפ"י קשר בנושא הארכיון הלאומי למפות ותצ"א וכן סייע מפ"י לאוניברסיטה בהוצאת ספר אביאל רון ובנושא כינוס בין-לאומי של ISPRS, במסגרתו הקים מפ"י תערוכת מפות ותצלומים שחיים אצר. בין הקשרים האחרים עם האקדמיה ניתן לציין את מכללת תל-חי בה הקים מפ"י תערוכת מפות ותצ"א לרגל כינוס בין-לאומי ואת מכללת בני ברק החרדית בה מתקיים קורס חרדים לגאודזיה ביזמת מפ"י. למפ"י גם קשרים עם המחלקות לגאוגרפיה באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן. בין הסכמי שיתוף הפעולה שנוספו בארץ ניתן לציין את ההסכם עם המכון הגאולוגי ואת ההסכם עם החברה להגנת הטבע. בנוסף לכך טיפח את הקשרים המקצועיים עם גופים ממלכתיים במדינות אחרות, שכללו גם חתימת הסכמי שיתוף פעולה עם בריטניה, גרמניה, סין, קוריאה, קפריסין, ועם מנהלי גופים מקבילים רבים בעולם, שחלקם ביקרו במפ"י. בתוך כך היה פעיל בארגון המודדים הבין-לאומי FIG, אליו הצטרף מפ"י כחבר, ואף משמש יו"ר ועדת משנה לגבולות בין-לאומיים במסגרת הארגון. ב-2009 השתתף מפ"י יחד עם לשכת המודדים בישראל בארגון הכינוס העולמי השנתי של FIG, שהתקיים באילת בהשתתפות כ-600 נציגים מ-55 מדינות ונחשב כינוס מוצלח מאוד. חיים שימש מנהל הכינוס. בקידום הקשרים הבין-לאומיים פעל עם ד"ר יוסף פוראי ועם ד"ר ירון פלוס. מפ"י זכה במהלך כהונתו לפרסים ולאותות הערכה במערכת הממשלתית כמו גם לפרסים מהקהילה המקצועית בארץ (בתחום המחשוב וה-GIS) ובחו"ל (בעיקר בתחום ה-GIS). לקידום בתחומים אלה תרמו רבות במפ"י יוחנן גביש, אלכס קורן, יקי בר-לביא, יואב טל, ירון פלוס ואחרים.


במהלך כהונתו במפ"י המשיך לעסוק רבות בנושא גבולות המדינה, הן כיו"ר ועדת המומחים ישראל-ירדן בפעולותיה השוטפות לתחזוקת הגבול ופיתוח פרויקטים מיוחדים; הן ביזמות וקידום נושא הגבולות הימיים של ישראל, לרבות חתימה על גבול ימי עם קפריסין, מינוי כיו"ר ועדה בין-משרדית לקביעת קווי הבסיס לאורך החוף והופעה בממשלה בהקשר לגבולות ימיים; הן בייעוץ למשרדי ראש הממשלה והחוץ בסוגיות הקשורות לגבולותיה הבין-לאומיים של ישראל (ויציאה לשליחויות בחו"ל מטעמם); הן במעורבות בתמיכה השוטפת של מפ"י בנושא הגבולות וסיוע לחיליק הורוביץ, ראש תחום גבולות במפ"י. הוא ראה חשיבות בהכרת משרדי הממשלה במפ"י כבר הסמכא המקצועי לנושא גבולותיה הבין-לאומיים של המדינה. כביטוי לכך נתן עשרות הרצאות בארץ ובחו"ל בנושא גבולות ישראל ביבשה ובים, כולל מרבית האוניברסיטאות במדינה. כן פרסם מאמרים רבים בנושאים אלה ואף פרסם בהוצאת מפ"י שני ספרים בנושא גבולות המדינה: 'גבולות ישראל היום' ו- The Boundaries of Israel Today. כמו כן יזם הוצאת ספר תורתי בנושא הקמת גבולות בין-לאומיים במסגרת FIG. הספר International Boundary Making בעריכתו יצא לאור בראשית 2014, ובכינוס האו"ם (UN-GGIM) שהתקיים בבייג'ין באוקטובר 2014 חולק הספר על ידי האו"ם לנציגי המדינות החברות (רבים מהם ראשי גופי מיפוי לאומיים). בספטמבר 2014 יצא לאור ספרו : גבולות בין-לאומיים – גבול ישראל-ירדן.


כחלק מהדגשת מעמדו המקצועי של מפ"י כגוף מקצועי ממלכתי וכמנחה מקצועי של מקצועות הגאודזיה, הקדסטר והמיפוי בישראל, וכהדגשה לחשיבות מעורבות מפ"י בקהילה, דחף לקידום אתרי האינטרנט של מפ"י והפורטל הגאוגרפי, ועודד את אנשי מפ"י לפרסם מאמרים מקצועיים על הפעילות המקצועית והמחקרית במפ"י ולתת הרצאות בכינוסים בארץ ובעולם. כן מצא לנכון לפרסם בהוצאת מפ"י את הספר 'מדידות ומיפוי ישראל' בשנת 2011 (אותו כתב ביחד עם ד"ר רון אדלר, מנהל מפ"י בשנים 1992-1971(, לו קדם הספר '60 Years of Surveying and Mapping Israel' (אותו כתב עם רון אדלר ודב גביש). בנוסף לכך אצר שתי תערוכות מפות ותצלומי אוויר היסטוריים, שנועדו לפתוח לציבור מקצת מהעושר של החומר ההיסטורי שמצוי בארכיון הלאומי למפות ובארכיון הלאומי לתצלומי אוויר במפ"י. תערוכה אחת התקיימה ב-2007 במוזיאון הצילום בתל חי. היא נקראה 'מפות ותצלומי אוויר במלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל'. התערוכה נפתחה לרגל כינוס בין-לאומי במכללת תל חי שציין מלאת 90 שנה למלחמה בארץ ישראל. התערוכה השנייה התקיימה באוניברסיטת חיפה בשנת 2010 ונקראה 'חיפה בראי הימים'. תערוכה זו נפתחה לרגל כינוס בין-לאומי של האגודה העולמית לפוטוגרמטריה וחישה מרחוק ISPRS. תערוכה קטנה יותר של מפות ותצלומי אוויר שעניינה היה הנגב בראי הימים התקיימה בשנת 2011 לרגל כינוס שאורגן על ידי המשרד לפיתוח הנגב והגליל.
עם כניסתו לתפקיד מנהל מפ"י הכריז על הקמת אתר מורשת מפ"י באינטרנט ומינה את חיליק הורוביץ לאחראי להקמתו וכן הקים ועדת היגוי שבראשה עמד שכללה את הגמלאים ציון שתרוג וסרג'יו דוויב ואת חיליק. חיליק ראיין גמלאים רבים והקים את האתר בתמיכה טכנית של עופר אנגרט.


במהלך כהונתו במפ"י שימש יו"ר הוועדה הבין-משרדית לממ"ג; יו"ר ועדת המומחים ישראל-ירדן בנושא הגבול; כיו"ר הוועדה לקביעת קווי הבסיס של ישראל לאורך החוף; חבר ומרכז וועדת התשתיות הלאומיות המשותפת למפ"י, למשרד התשתיות, למכון הגאולוגי, למכון הגאופיזי ולמכון לחקר ימים ואגמים – ועדה אותה יזם והקים אביאל רון ז"ל; חבר, ואחר כך יו"ר מערכת אטלס ישראל החדש המשותף למפ"י ולאוניברסיטה העברית בירושלים; חבר בוועדה לתצפיות על כדור הארץ במסגרת סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע; חבר מערכת כתב העת המקצועי Survey Review; חבר ועדת המנכ"לים לשכר המהנדסים בממשלה; וחבר בוועדות ממשלתיות אחרות. במהלך כהונתו השתתף ונתן הרצאות בנושאי הפעילות של מפ"י בכינוסים מדעיים בארץ ובחו"ל. פרסם מעל חמישים מאמרים ופרקים בספרים בעברית ובאנגלית בנושאים אלה. פרסם שישה ספרים וארבעה אטלסים ככותב ועורך.