מחלקת המדידות של ארץ ישראל בתקופת המנדט – חלק ד' המפות שהודפסו בתקופת המנדט הבריטי

נקודת המוצא של מערכת המדידות בארץ-ישראל הייתה הצורך במדידה הקדסטרית. המדידות והמיפוי הקדסטריים נועדו לאפשר פיתוח כלכלי בארץ-ישראל, שיהיה מבוסס על מיפוי חדש ושיטתי של הארץ כולה. כדי למפות גושים וחלקות בתוך הגושים, שאפשר לקבוע על יסודן בעלויות על הקרקע ולבצע עסקות מכירה, היה צורך במדידות בקנה-מידה גדול. גיליונות השדה הראשונים, באזורי עזה ויריחו (בשנים 1924-1921) נמדדו בקנ"מ 1:2,000, לפי המתכונת שהייתה מקובלת במצרים והונהגה בידי מייג'ור ס"ו קווינלן​, המנהל הזמני של מחלקת המדידות. מדידות באזורי עמק בית-שאן והג'יפלתיק (הסכם "עו'ר מודאוארה") נעשו בקנ"מ 1:4,000. קנה המידה של המפות המודפסות הותאם לקנה-המידה של המיפוי בשטח. משנת 1924 נעשו המדידות והמיפוי הקדסטרי בקנ"מ 1:2,500 או 1:5,000.

למפה הטופוגרפית ייעוד שונה. היא מראה את פני הארץ, מציגה את התבליט ואת התכסית, פרטי נוף שאינם נחוצים במיפוי הקדסטרי. היא מיועדת להציג את הארץ או אזורים ממנה לצורכים מינהליים במשרדי הממשלה ובגופים ציבוריים, לצורכי לימוד ותיכנון ולצורכים צבאיים. קנה-המידה שלה קטן יותר. בארץ-ישראל נבחרו בתקופת המנדט קני-המידה  1:20,000 ו-1:100,000. המפות הראשונות בקנ"מ 1:20,000 היו טופוקדסטריות; הן היו תוצר לואי של המיפוי הקדסטרי ונועדו לשמש כמפות בסיס לצרכי מינהל ולא כמפות טופוגרפיות. הן יוצרו תחילה על ידי הקטנת המפות הקדסטריות בקנ"מ 1:2,500. הוכנו גם מפות  טופוקדסטריות בקנ"מ 1:10,000. 

 

כשהחלו המדידה והמיפוי הקדסטריים בתחילת שנות ה- 20 של המאה הקודמת, לא גיבשה עדיין מחלקת המדידות קו מנחה לבחירת קנה-המידה למפות הארץ והתלבטה תוך כדי העבודה לגבי קנה-המידה הבסיסי המתאים לארץ-ישראל, הן למדידות השדה הן של המפות: קנה-מידה קדסטרי או קנה-מידה טופוגרפי-יסודי. ההכרעה נפלה רק בשנת 1928, בעקבות הנהגת הרפורמה בהסדר המקרקעין​. נקבע קנה-מידה בסיסי אחד, וממנו יתפלגו קני המידה הקדסטריים בכיוון אחד וקני המידה הטופוגרפיים בכיוון האחר. קנה-המידה הנבחר היה 1:10,000 וממנו נגזרו קני-המידה האחרים, בכפולה ובחלוקה זוגית בדרך כלל.

סולם קני-המידה של מפות הארץ נקבע על פי קנה-המידה היסודי שהמדידות בשטח נערכו על פיו. עד שנת 1928 היה זה קנ"מ 1:2,500, היסוד גם למפות 1:10,000 ו-1:20,000, ולאחר הרפורמה ב-1928 היה זה קנ"מ 1:10,000, שממנו התפלגו קני-המידה בחלוקות ובכפולות למפות רישום מקרקעין בקני-מידה גדולים, ולמפות מינהל וטופוגרפיה בקני-מידה קטנים יותר.

כאמור, עד הרפורמה בשנת 1928 היה קנה-המידה 1:2,500 תקני לכל המטרות. זה היה קנה-המידה למיפוי רוב השטח החקלאי במישורי הארץ ולהצגתן של המפות בדפוס, אך היה גם קנה-המידה הבסיסי להקטנת המפות למפות טופוקדסטריות/טופוגרפיות בקנ"מ 1:10,000 ו- 1:20,000. קנה-המידה הזה התאים לכל המטרות הנלוות לסקר-רישום של נכסים, אבל שטחים צפופים (שטח בנוי, כפרים וכד') מופו גם בקני-מידה גדולים ומפורטים יותר ‒ 1:1,250 ו-1:625 (חלוקות של 1:2,500) לפי הצורך.

בעקבות הרפורמה בהסדר המקרקעין בשנת 1928, הושתתה העבודה על ביצוע מדידת-שדה טופוקדסטרית מכינה בקנה-מידה בסיסי 1:10:000; לאחר-מכן, עם קבלת האישור לנכונות הסימון של גבולות הגושים, הוקטנו המפות לקנה-מידה 1:20,000 והוכנו לתפוצה כסידרה זמנית. הגושים הפיסקליים בסידרה זאת, בקנה-מידה 1:20,000, היו שלד התוכניות המפורטות של גושי הרישום בקנה-מידה 1:2,500. בשטחים צפופי-פרטים, סביב השטחים הבנויים ובתוכם, נמשכה המדידה כבעבר, בשיטת המשיחה וברישומים בפנקס השדה, בקני-מידה 1:2,500, 1:1,250,  ו- 1:625. בהתחשב בגודל גיליונות השרטוט בשדה, שלא ניתן לשינוי לפי גודלו של כל גוש וגוש, ובהתחשב בגודל גיליון הדפוס, בנוחות הטיפול ובשיטת איכסון המפות בעתיד, התקבל גיליון-שרטוט תיקני בגודל 70x60 ס"מ. כיוון שבכל גיליון כזה יש להשאיר מרחב לכותרת, לנתוני-שוליים ולשרטוט גושי-רישום בעלי צורות חריגות, נותר בגיליון רק רבע משטחו עבור המפה עצמה. כדי להגביל מראש את גודל גושי הרישום נקבע שמספר החלקות בכל גוש לא יעלה על 100. לפיכך במפה בקנה-מידה 1:2,500 היה אפשר למפות עד 650 דונם בקירוב; בקנה-מידה 1:1,250 – כ-156 דונם; ובקנה-מידה 1:625 – כ-40 דונם. 

תמונה 1445:

גיליון שדה בקנ"מ 1:2,500 של גוש 766  משנת 1934 (GAZA (Zeitun Quarter No. 4

בעקבות הרפורמה של שנת 1928 נערכה המדידה המוקדמת בשדה בקנה-מידה 1:10,000. המפה בקנ"מ זה הייתה למפת מפתח תלת-כיוונית: טופוגרפית – בקני-מידה קטנים יותר; קדסטרית – בקני-מידה גדולים יותר; כפרית-פיסקלית – בקנ"מ המקורי. ייחודה של המפה הטופוקדסטרית היה נעוץ בהצגה המשולבת של פרטי הנוף החיוניים להתמצאות ושל קווי השלד של גבולות גושי השומה והרישום. פרטי הנוף הבולטים והתוואים הטופוגרפיים היו נחוצים להקלת התכנון הקרקעי, בעת המדידה וסימון הגבולות בשטחים לא מגודרים או בשטחים שלא סומנו בהם תחומי בעלות. במפה הטופוקדסטרית סומנו השטחים הבנויים, גבולות הכפרים, הדרכים, גבולות החלקות, אפיקי זרימה וניקוז, נקודות הטריאנגולציה והבקרה. נוספה למיפוי גם רשת של "נקודות טריאנגולציה טופוקדסטרית" שנמדדו בשטח, עבור המפה הטופוקדסטרית. 

המיפוי הטופוקדסטרי הבסיסי החל בשנת 1928 והסתיים בשלהי שנת 1933.

למפות בקנה-מידה 1:10,000 היה עוד ייעוד: הכנת סידרה גדולה של מפות הכפרים (village maps). אדמות כפרי הארץ הועתקו מתוכן ונערכו כמפות כפר, נפרדות מן הסידרה הכללית. מפות הכפרים נערכו בקנה-מידה 1:10,000.

הסידרה הטופוקדסטרית בקנ"מ 1:10,000 הוקטנה גם לסידרת מפות טופוקדסטר בקנ"מ 1:20,000. הסידרה הראשונה של המפות בקנ"מ 1:20,000 נחשבה לסידרה ארעית ועליה היו אמורים לתכנן את חלוקת השטח לגושים הפיסקליים לצורך השומה.

תמונה 1432:

מפת ER RAMLE, בקנ"מ 1:20,000, גיליון 14-13, מסידרת המפות הטופוקדסטריות, 

הסידרה הארעית (PROVISIONAL). הודפסה ב- 1.4.1930. 

עד שהחלה הדפסת המפות הטופוגרפיות הסידרתיות בקנ"מ  1:20,000 ו-1:100,000 הדפיסה מחלקת המדידות, בעיקר לצורכי ממשלת המנדט, מפות של החברה הבריטית לחקירת ארץ-ישראל (PEF) בקנ"מ 1:63,360, שהיה נהוג באנגליה. המפות המקוריות הודפסו בשלהי המאה ה-19 ועליהן נוספו בתחילת תקופת המנדט עדכונים בהדפסה חופה. בעיקר עודכנה במפות רשת הדרכים. המיפוי של ה- PEF  הקיף 25 גיליונות וכיסה את המרחב שבין צור לבאר-שבע. המפה האחרונה הידועה לנו מסידרה זו היא מפת NAZARETH, גיליון מס' 5 בסידרה, עם הדפסה חופה. 

תמונה 1434:

מפת Nazareth טופוגרפית בקנ"מ 1:63,360 עם הדפסה חופה של סיווג דרכים ומסילות ברזל. ההדפסה המקורית – של ה- PEF משנת 1878 ‒ הודפסה מחדש ע"י משרד המלחמה במאי 1917, ובשנת 1933, עם ההדפסה החופה, ע"י מחלקת המדידות המנדטורית. 

הרפורמה של שנת 1928 ביטלה את תכנית הסידרה הטופוגרפית המבוססת על הקטנת מפות בקנ"מ 1:2,500 לקנ"מ 1:20,000. השינוי חל עוד בינואר 1928, בעת ההכנות להנהגת הרפורמה בהסדר המקרקעין: הוחלט כי מדידה מוקדמת בשדה תיערך בקנה-מידה 1:10,000 ולאחר מכן יוקטנו המפות לסידרה בקנה-מידה 1:20,000. החלטה זו יצרה למעשה את שתי הסדרות הארציות הראשונות – הסידרה הטופוקדסטרית בקנה-מידה 1:10,000 והסידרה הטופוגרפית בקנה-מידה 1:20,000. הסידרה הטופוקדסטרית, שהתבססה על מיפוי שדה וסומנו בה גבולות הגושים הפיסקליים, גישרה בין מפות הקדסטר ובין המפה הטופוגרפית.

הרעיון שביסוד ההצעה לסדרות בקנה-מידה 1:10,000 ובקנה-מידה 1:20,000 היה פשוט: גיליון מפה בקנה-מידה 1:20,000 הנחלק לארבע מפות בקנה-מידה 1:10,000. גיליון תיקני בקנה-מידה 1:20,000, התחום בסריג מרובע בגודל 50x50 ס"מ, מכסה שטח בן 100 קמ"ר, וגיליון תיקני בקנה-מידה 1:10,000 מכסה שטח בן 25 קמ"ר. לפי השיטה הזאת חילקו גם את הגיליון בקנה-מידה 1:10,000 לארבעה רבעים והוציאו לשדה צוות של ארבעה טופוגרפים, שפעלו ממחנה עבודה משותף. על כל אחד מהטופוגרפים הוטל לטפל ב-6.25 קמ"ר בלבד ולמפותו בנוחיות בשיטת השולחנית. צירופם של ארבעת הרבעים יצר גיליון שלם בקנה-מידה 1:10,000, וארבעה גיליונות כאלה הצטרפו, כאמור, לגיליון בקנה-מידה 1:20,000. 

בשלהי 1933 החלה מחלקת המדידות מאמנת את אנשיה בסביבת יריחו במדידה הטופוגרפית המהירה לעדכון ולמדידת קווי-גובה, עבור הסידרה הטופוגרפית החדשה בת 14 הגיליונות בקנה-מידה 1:100,000. את הסידרה הזאת הציעו כבר  ריצ'ארדס בשנת 1925 ו מייג'ור קאטברט היליאר לֵי​ בשנת 1927  אך לממשה זכה רק קולונל פרדריק סלמון,​ שהחל לכהן כמנהל בסוף מרס 1933. המיפוי התבסס על מדידות שדה בקנה-מידה 1:50,000, הקטנת מפות בקנה-מידה 1:10,000 והתוויית קווי גובה מדודים בידי צוותים מיוחדים ברווח אנכי של 25 מ'. סלמון עצמו סבר שקנה-המידה הנכון למיפוי ארץ-ישראל הוא 1:50,000 אבל הבין שאין בידי המחלקה המשאבים הדרושים לטיפול ב-56 גיליונות שיהיה עליה להפיק בקנה-המידה הזה, לעומת 14 גיליונות בלבד בקנה-מידה 1:100,000.

שיטת קנה-המידה הטופוגרפי המקובלת על מחלקת המדידות הייתה, אם כן,  1:10,000 – 1:20,000 – 1:100,000. במלחמת העולם השנייה ביקשה מיפקדת המיפוי הצבאי בארץ-ישראל ובמזרח התיכון לעבוד עם "מפות מערכה" בקנה-מידה 1:25,000, מפני שעמדו לרשות הצבא מכשירים המותאמים לקנה-המידה הזה ולא לקנה-מידה 1:20,000. לכן הוחלט להקטין את מפות ה-1:10,000 לקנה-מידה 1:20,000, לסרג אותן ברשת ולהקטינן לקנה-מידה 1:25,000, לפי הצורך ולפי המשאבים שעמדו לרשותם. הצבא עבד גם עם סידרת המפות הקיימת בקנ"מ 1:100,000, למרות רצונו במפות 1:50,000. מחסור בכוח-אדם ובציוד ומגבלות הזמן מנעו מן הצבא לקבל את המפות הרצויות בקנ"מ 1:50,000.

סידרת המפות הראשונה בקנ"מ זה הייתה טופוקדסטרית. הדפסת הסידרה החלה בשנת 1927, לפני הרפורמה של 1928. המפות הראשונות הוכנו הן בשיטה הישנה (הקטנת מפות 1:2500) הן בשיטה החדשה (מדידות שדה בקנ"מ 1:10,000). בשנת 1928 הושלמה הדפסת שני הגיליונות הראשונים , פתח-תקווה ותל-אביב. הסידרה הראשונה, שנקראה טופוקדסטרית ארעית, כללה גם את גבולות גושי השומה והרישום גם פרטי נוף וטופוגרפיה, כדי להקל בעזרתם על המודדים לצורכי הקדסטר, כמפורט לעיל.  

בשנת 1929 הושלמו מפות נוספות ולראשונה ניסו לשוות להן צביון טופוגרפי על ידי התוויית קווי גובה. המפות המוכנות בקנ"מ 1:20,000 הונחו על שולחנית בשדה, וקווי הגובה סומנו עליהן תוך כדי מדידה. במקצת המפות הוכנסו קווי הגובה מהמפות הבריטיות ממלחמת העולם הראשונה בקנ"מ 1:40,000. קווי גובה האלה הועתקו תוך כדי ביקורת, ואף על פי כן ראו בהן קווי צורה ולא קווי גובה ממש. 

מ-1928 עד 1932 הושלמו כ-45 גיליונות בקנ"מ 1:20,000, שמיפו את מישור החוף מדרומו עד חיפה והר כרמל.

קולונל סלמון, שהיה למנל המחלקה בשנת 1933, הדגיש במיוחד את מפות ה-1:100,000. בזמנו צומצם מאוד מספר הגיליונות שהודפסו בקנ"מ 1:20,000. בשש השנים 1933-1939 הודפסו 13 גיליונות בלבד, קצתם עידכוני מפות קודמות בקנ"מ זה. נעצרה הפקת עשרות גיליונות 1:20,000 שהיו בתהליכי ייצור.

תמונה 1433:

מפת ER RAMLE, בקנ"מ 1:20,000,  גיליון 14-13 מסידרת המפות הטופוגרפיות; הודפסה בשנת 1938.

במלחמת העולם השנייה חזרה מחלקת המדידות לייצר מפות בקנ"מ 1:20,000. הצבא הבריטי נזקק למיפוי 1:25,000 והדרך המהירה לספק לו מפות בקנ"מ זה הייתה להשלים את מפות ה- 1:20,000 שהיו בתהליך הייצור ולהקטינן לקנ"מ 1:25,000. המפות בקנ"מ 1:20,000 הוקטנו גם לשם הכנת מפות בקנ"מ 1:50,000 עבור הצבא.  בשנים 1945-1940 השלימה מחלקת המדידות הכנת 81 גיליונות מיפוי בקנ"מ 1:20,000. בשנים 1947-1946 הושלמו עוד 27 גיליונות ובתום שלטון המנדט היו עוד 13 מפות בשלבי הכנה סופיים.

הגירסה הצבאית של המפות בקנ"מ 1:20,000 הפכה את הסדרה מטופוקדסטרית מובהקת לטופוגרפית. נמחק מהמפות כל המידע הקדסטרי: הכותרת, גבולות הגושים ומספריהם, גבולות עירוניים וגבולות מינהליים. למפות הוסיפו סריג קואורדינטות צבאיות של "רשת ארץ-ישראל" (Palestine Grid) ובמקרא המפה נוספו פרטי תכסית שלא היו קיימים במפות הקודמות.

בסך הכל הוכנו בתקופת המנדט 165 גיליונות בקנה-מידה 1:20,000.

תמונה 1446:

 אינדקס מפות 1:20,000 עדכני ל-1 באפריל 1941

לפרדריק סלמון, שהיה למנהל מחלקת המדידות בשנת 1933, הייתה גישה שונה מגישת קודמיו לנושא קנה-המידה של המפות הטופוגרפיות המתאים לארץ-ישראל. סלמון האמין שקנ"מ 1:100,000 עדיף על 1:20,000 בזכות היותו תחליף כרטוגרפי זול ומהיר, בהיקף של 14 גיליונות בלבד (המיפוי הטופוגרפי של הארץ בתקופת המנדט לא כלל את הנגב). הוא עצר כמעט לגמרי את ייצור המפות בקנ"מ 1:20,000 (ראו לעיל) והשקיע את מרצו בקנ"מ החדש.

סלמון, שהיה כרטוגרף בכל רמ"ח איבריו, השפיע מאוד על עיצוב סדרות המפות בקנ"מ 1:100,000. הוא האמין שעל המפה להיות נעימה לעין, כדי שהמעיין בה יאמין בה. סלמון ייחס חשיבות רבה למודד, כך ראה סלמון את הדברים, חשיבות רבה  בעיצוב המפה, בהיותו גם השרטט בשטח. בארץ-ישראל, טען, יש להדגיש את הניגוד בין המזרע לישימון, התופעה הגיאוגרפית הבולטת ביותר בארץ. כדי לייצר מפות טובות ככל שאפשר הוא הוציא מודדים לאימון מיוחד במדידה טופוגרפית; דאג לצופף את רשת הטריאנגולציה בשטח דל בנקודות טריג; הזמין צילום אווירי של ביתרונות מדבר יהודה והשלים את המיפוי בהתוויה סטריאוסקופית; התעניין בצבעי הדפוס המתאימים להדפסה באקלים הארץ; דאג לשיטת קיפול מיוחדת למניעת בליית המפות; וצייר את כריכת המפות.

מוכרות לנו ארבע גירסאות של סידרת המפות בקנ"מ 1:100,000 (ראו תמונה 1436).

תמונה 1436:

אינדקס סדרות המפות הטופוגרפיות בקנ"מ 1:100,000 מתקופת המנדט.

המקור: 50 שנות מיפוי ישראל, 1999, עמ' 56.

הגירסה הראשונה משנת 1933 נותרה בגדר הצעה בלבד. מנתה 14 גיליונות, למעט שני גיליונות, יפו וירושלים, שתוכננו להקיף שטח של 50X45 קמ"ר, הקיפו כל השאר שטח של 45x45 ק"מ. בין גיליונות סמוכים תוכננה חפיפה של חמישה ק"מ בשוליים. אצבע הגליל הייתה מחוץ לתחום המפות ושובצה כמפית בגיליון צפת.

הגירסה השנייה (הראשונה שיצאה לאור) הייתה תקפה בשנים 1938-1934  ויצאה לאור בארבע גירסאות: ארעית – יצאה לאור בלחץ הצרכים הצבאיים בעת המרד, לפני שהושלמו לגמרי כל המפות; מלאה – מפת החזון הצבעונית של סלמון; אפורה – גירסה להדפסת מפות נושאיות כמו ארכיאולוגיה, הידרולוגיה, חקלאות ועוד, על רקע ההדפסה האפורה; צבאית – יצאה לאור בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, עם נתונים צבאיים ובמספר קטן יותר של צבעים.  היה דימיון בין מיתווי הסידרה הזאת והסידרה המתוכננת, בשינויים אחדים: מפת צפת הוארכה והקיפה את אצבע הגליל. שלושת הגיליונות הדרומיים הוגדלו ל-50x50 ק"מ (ויצאו לאור מאוחר יותר, בשנים 1938-1937). מידבר יהודה מופה בסידרה זו מתצלומי אוויר נוסף על המדידות בשטח. הסידרה כונתה גם הסידרה הישנה (old series). למפות הסידרה היה ביקוש רב בימי המרד הערבי, שהחל בשנת 1936;  הצבא הבריטי לבדו הזמין 23,000 גיליונות. בשנת 1936 הודפסו 16,300 מפות ואת השאר לא היה אפשר לספק מחמת מגבלה בייצור המוני.

 

תמונה 1431:

מפה טופוגרפית 1:100,000 מהגירסה השנייה, ה- old series (הראשונה שיצאה לאור). גיליון 2, SAFAD, מהדורת 1935. בתחתית המפה מצוין כיהותקנה בהשגחתו של F. G. Salmon , נציב הקרקעות  והמדידות. השטח שמעבר לגבול המנדטורי אינו ממופה.

תמונה 1438: 

מפה טופוגרפית 1:100,000 מהגירסה הצבאית של ה-old series, גיליון 2, SAFAD, מהדורת מאי 1941, לא להפצה. למפה רשת ישראל ותוספת של רשת מרקטור לצורכי הצבא הבריטי. המיפוי נעשה בשולחנית בשנים 1934-1931, הדרכים עודכנו ב-1939 ועידכונים נוספים נעשו  ב-1941.

הסידרה החדשה 1948-1942 (new series)​ - הייתה אמורה לצאת לאור לאחר שינוי במיתווה הגיליונות. מיספרם קטן מ-14 ל-12. כל גיליון כיסה שטח של 50x50 ק"מ. בסידרה זו אין חפיפה בין הגיליונות, למעט בשני הגיליונות הצפוניים והגיליונות המערביים, שהוזזו מזרחה כדי שלא יהיו "ימיים" ברוב שטחם. על הסידרה החדשה דווח בדו"חות של מחלקת המדידות לשנים 1938 ו- 1939 אך היא לא הודפסה (למעט שלושת הגיליונות הדרומיים, שהוכנו עבור הסידרה הישנה כגיליונות 14-13-12 ומספריהם שונו ל-10, 11, ו-12 לפי אותו הסדר).

הסידרה לשימוש הצבא הבריטי, 1948-1942 – בשנת 1942 הקטינה מחלקת המדידות את השטח המכוסה ברוב הגיליונות ל- 40x40 ק"מ, כדי לאפשר הדפסת כל גיליון במכונות הדפוס הניידות של יחידות המיפוי  בצבא הבריטי. מספר הגיליונות בסידרה גדל ל-16. למרות הצורך הצבאי בגיליונות קטנים יותר, הקיפו ששת הגיליונות הדרומיים בסידרה (מספרים 16-11) שטח של 50x50 ק"מ כל אחד. הגיליון הצפוני (מס' 1, גיליון מטולה) נערך בגודל מיוחד, 42.5x50 ק"מ, כדי לכסות את אזור הגבול עם לבנון כולו, מהים התיכון עד מטולה ואת מפגש הרשתות של ארץ-ישראל ושל לבנון. הסידרה הייתה תקפה עד סוף תקופת המנדט ובמהדורות חדשות הוסיפה להיות תקפה בשנים הראשונות של מדינת ישראל, עד שהוחלפה בסידרה חדשה בשנת 1960 (בשלהי שנת 1948 נוספו לסדרה גם גיליונות הנגב, שמיפה שירות מפות וצילומים​).

תמונה 1440:

מפה טופוגרפית 1:100,000 מהסידרה לשימוש הצבא הבריטי, גיליון 3, SAFAD, מהדורת אפריל 1944. חלוקת הגיליונות והתיחום שונים מבסדרות הקודמות ומותאמים ליכולות הצבא הבריטי. עודכנה עבור הסידרה החדשה ב-1942. עדכון נוסף נעשה ב-1943. השטח מעבר לגבול ממופה.

בתקופת המנדט הבריטי לא היה ייצור סידרתי של מפות בקנ"מ 1:50,000. כאמור, סלמון  אמנם סבר שזהו הקנ"מ המתאים לארץ-ישראל אך בשל חוסר תקציב וכוח-אדם העדיף למפות סידרתית את הארץ בקנ"מ 1:100,000.

אף על פי כן הוצאו לאור כמה גיליונות בקנ"מ 1:50,000. בשנת 1936, לאחר פרוץ המרד הערבי, הוצאו לאור בקנ"מ זה, בהוצאה ארעית, מפות של אזורי זכרון-יעקב, בית-שאן, עזה ורפיח. הן הודפסו עבור כוחות הביטחון הבריטיים, שדרשו מפות טופוגרפיות טקטיות בקנ"מ גדול לצורך הלחימה במורדים. המפות הוכנו בחיפזון, ע"י הקטנת מפות 1:20,000, והוצאו משימוש מיד עם השלמת המפות בקנ"מ 1:100,000. 

למרות ההחלטה שלא להוציא לאור סידרה בקנ"מ 1:50,000, בשנת 1937 הוציא סלמון לאור את מפת מרכז יהודה בקנ"מ זה. מטרתו הייתה להוריש לבאים אחריו את השקפתו כי זהו הקנ"מ המתאים ביותר לארץ-ישראל. המפה התבססה על מדידות שדה שנעשו עבור מפת ירושלים בקנ"מ 1:100,000 והקיפה שטח של 10x10 ק"מ. שטח הגיליון, המתאר תבליט הררי, כוסה ברקע בגון העור, המקנה למעיין במפה תחושה אסתטית נעימה. בכך הנחיל סלמון את מורשתו לבאים אחריו ‒ את המפה האמיתית המאפיינת את הארץ, הגם שלא יוצרה סידרתית. בשנות המרד הערבי, משנת 1937 (תאריך הוצאת המפה לאור) עד 1939, הודפסו כ-7,150 עותקים של המפה עבור כוחות הביטחון הבריטיים, שככל הנראה השתמשו בה בפעילותם במרחב ירושלים. למפה הייתה דרישה גם במלחמת העולם השנייה ובמהלכה הוצאו לאור שלוש מהדורות של המפה: בנובמבר 1939, באפריל 1944 (עודכנו בהן דרכי התחבורה) ובשנת 1945. במהדורה האחרונה הוסרו מן המפה גוני הגובה עד גובה 900 מ'. המפה נוצלה גם בידי סיירי "ההגנה" במסעות ובאימוני הטופוגרפיה לפני הקמת המדינה.

תמונה 1435:

המפה הטופוגרפית Central Judaea בקנ"מ 1:50,000, מהדורת 1937. 

הגוונים במפה: לפי קווי הגובה.

  

במלחמת העולם השנייה נדונה שוב סוגיית ייצורה של סידרת מפות בקנ"מ 1:50,000. הבריטים שאפו לשלב מפות בקנ"מ זה במפות 1:50,000 שהיו זמינות בעבר-הירדן ובסוריה (סידרה צרפתית). לבסוף הוחלט שלא להשקיע בפיתוח סידרה כזאת בארץ.

מפת ירושלים: באוגוסט 1920 הוטל על מחלקת המדידות למפות את העיר ירושלים שמחוץ לחומות. המיפוי נועד להיות צעד ראשון במיסגרת תיכנון עירוני של העיר בידי המימשל האזרחי החדש בארץ-ישראל. המשימה הקיפה מיפוי עירוני מפורט בקנה-מידה 1:2000 של שטח בן 13 קמ"ר ממערב לעיר העתיקה ומצפון לה. לאחר מכן תוכנן מיפוי של שלושה קמ"ר נוספים. 

המדידות הגיאודטיות החלו באוקטובר 1920. המודדים, ובראשם ו"ה ג'ילס, היו יהודים, בוגרי "בית הספר למדידת האדמה" של ועד הצירים, שסיימו את לימודי המדידות באוגוסט 1920. המדידות החלו במדידת קו-בסיס מקומי באורך 500 מ' ורשת בת 26 נקודות טריאנגולציה מדרגה שלישית, שהקיפה כ-100 קמ"ר. הבסיס הגיאודטי הושלם בינואר 1921 ומדידות השדה – באוקטובר של אותה שנה. תוצאות העבודה נפלו מדרישות הדיוק הרצויות, מחמת חוסר ניסיון, תנאי השטח ומזג האוויר החורפי. התוצאות תוקנו לאחר מדידות מחדש, בעזרת מודד מאנגליה ושני מודדים שהתפנו מעבודה בגבול הצפוני. לצורך העבודה, ועקב דרישה להוסיף קווי-גובה ברווח אנכי של ארבעה מטרים, נערכו גם מדידות איזון לאורך 62 ק"מ. הועתקו גם קווי-גובה ממפה טופוגרפית בקנ"מ 1:40,000 ממלחמת העולם הראשונה. ביולי 1922 הושלמו המדידות. כעבור חודשיים הועברו המפות לוועדת השמות העירונית, שאך קמה, וזו נתנה שמות לרחובות ירושלים. בשנים 1924-1923 נמדדו בעיר עוד 23,200 דונם. בקיץ 1925 הודפסו המפות, בקנ"מ 1:2000, במחלקת המדידות המצרית, ב- 6,000 עותקים. מייג'ור לי, מנהל מחלקת המדידות, רכב על גל ההצלחה ושכנע את הלורד פלומר, הנציב העליון, לנצל את המפה למטרות מסחריות. גיליונות המפה הועברו לסאות'המפטון באנגליה, שם הוקטנו לגיליון אחד בקנ"מ 1:10,000. המפה נמכרה הן כגיליון אחד הן כ-6 גיליונות (מהדורת ששה הגיליונות - החל ב-1945). סידרת ששת הגיליונות הודפסה גם בידי שירות מפות וצילומים של צה"ל באוגוסט 1948.

סידרת המפות הבסיסית, בקנ"מ 1:2000, עודכנה במרוצת השנים. בשנת 1927, כשירושלים נכללה בתוכנית המיפוי של ערי הארץ למטרת שומת נכסים עירוניים, עודכנו והודפסו מחדש 12 מבין 21 מפות העיר. אף-על-פי-כן התיישנו המפות ועידכונן לא הדביק את קצב התפתחותה של העיר.

עוד שני מיפעלי מיפוי היו בירושלים בשנות ה-20 של המאה הקודמת: האחד – מדידות ומיפוי העופל בשנת 1923, לקראת חידוש החפירה הארכיאולוגית במקום. תוצאות המדידה התפרסמו במפה בקנ"מ 1:1000. האחר – מדידות לעידכון מפת העיר העתיקה. שני המפעלים הללו היוו המשך ועידכון למדידות ולמיפוי בידי צ'ארלס וילסון בשנים 1865-1864. המהדורה החדשה של מפת העיר העתיקה, בקנ"מ 1:2500, יצאה לאור בשנת 1936. היא התבססה על המיפוי של וילסון, שכלל רחובות ומבנים מרכזיים, ונוספו בה פרטים חדשים, בזכות שיטת מיפוי חדשה. המפה היא בסיס מיפוי העיר העתיקה של ירושלים עד היום.

בשנת 1927 נתבקשה מחלקת המדידות למפות תוך ארבע שנים עשרים ערים ויישובים עירוניים, למטרות פיסקליות. הכוונה הייתה לקבוע את שיעור המס על מיבנים וקרקעות ולשם כך היה צורך למפותם. מנהלי מחלקת המדידות התייחסו לפרויקט כאל מבצע מיוחד. נקבעו לראשונה נקודות טריאנגולציה על מיבנים נישאים, נערכו מדידות פנים-עירוניות והוכנה תשתית לקראת הסדר מקרקעין עירוני. בארבע שנים מופו כל עשרים הערים והיישובים העירוניים, רובם בקנ"מ 1:2500 ו- 1:1250:

בשנת 1927 – חדרה, טול-כרם, הרצליה ועידכון מפות ירושלים בקנ"מ 1:2000.

בשנת 1928 – חיפה, עזה, בית-שאן, רמלה.

בשנת 1929 – שכם, טבריה, עכו, נצרת, לוד.

בשנת 1930 – צפת, ג'נין, בית-לחם, בית-ג'אללה, באר-שבע, רמאללה, יריחו, חברון.

שיטת העבודה הייתה כלהלן: ועדת שומה מיוחדת קבעה את הגושים הפיסקליים, בדרך-כלל במסגרת של מיבננים. כל גוש נמדד ומופה בידי המודדים, סופרר ושוערך לצורכי מס. המפות נערכו והודפסו במחלקת המדידות ויצאו לאור בסידרה של גיליונות לכל יישוב, בצירוף מפתח גיליונות.

בערים שהיו בהן רובעים עתיקים ("העיר העתיקה") הייתה עבודת המיפוי קשה במיוחד, מפני שגגות הבתים לא תאמו את המבוכים והמעברים בתוך הסימטאות הצפופות ולא שיקפו אותם. נדרשה תושייה, היה צורך לאלתר פיתרונות מיפוי שיספקו תמונת מצב מדויקת של מבוכים אלה. גם החיכוך עם האוכלוסייה לא הועיל לעניין.

בשנים שלאחר מכן נמשך הפרויקט (הרשימה אינה מלאה בשל פערי מידע):

בשנת 1932 – ח'אן-יונס, יפו, מג'דל, פתח-תקוה, ראשון-לציון, רחובות.

בשנת 1933 – שפרעם.

בשנת 1934 – בית-סחור

בשנת 1935 – רמת-גן, תל-אביב (בקנ"מ 1:1250).

בשנת 1936 – ירושלים (בקנ"מ 1:1250).

בשנת 1938 – עפולה.

כן נעשה בתקופה זו מיפוי של העיירה צמח.

מקצת המפות נעשו בקנ"מ 1:1000 ו-1:625. במרוצת השנים יצאו לאור מפות של כמה מן הערים הללו   גם בקני-מידה אחרים, למטרות תיכנון, מינהל ושירותים לאוכלוסייה.

ירושלים – המפה הראשונה שהופקה בקנ"מ זה הודפסה ב-   Ordnance Office בסאותהאמפטון שבאנגליה, בשנת 1926. כאמור, המפה הייתה הקטנה של מיפוי העיר בקנ"מ 1:2000. בשנות ה-30 יצאו לאור עוד מהדורות של המפה והמיפוי היה בתחום הגבולות המוניציפליים של העיר. משנת 1945 הופצה המהדורה בת ששת החלקים.

תל-אביב – ביוני 1925 הודפסה המהדורה העירונית הראשונה של תל-אביב ויפו, בקנ"מ 1:7500, בשני גיליונות. היא נקראה יפו-תל-אביב והסביבה. במפה סומנו המוסדות השונים בתחום העירוני ובהם משרד המדידות באתר הישן בדרך יפו-ת"א. בדצמבר 1930 הודפסה מפת העיר בשני גיליונות, בקנ"מ 1:10,000. במפה זו הופיע כבר המיבנה החדש של מחלקת המדידות, השוכן עד היום באותו מקום.  מאז עודכנה המפה פעמים אחדות, גם לצורכי הצבא הבריטי, במלחמת העולם השנייה ולאחריה. גם המיפוי של יפו-ת"א נעשה על-בסיס מדידות בקנ"מ גדול.

תמונה 1444:

מפה עירונית JAFFA-TEL AVIV  ,  Sheet 1 (גיליון צפוני) בקנה-מידה 1:10,000, מהדורת 1944.

חיפה – באפריל 1929 הודפסה לראשונה מפה עירונית של חיפה בקנ"מ 1:10,000, ככל הנראה בהקטנת המיפוי למטרת שומה, בקנ"מ 1:2500, שהושלם שנה קודם לכן. במהלך שנות ה-30 וה-40 הודפסו מהדורות חדשות של המפה.   

הוכנו גם מפות של ערים אחרות בקנ"מ 1:10,000, למשל מפת עזה וסביבתה בשנת 1931. 

מפות בקנ"מ קטן ומפות נושאיות: 

בתקופת המנדט הודפסו מפות בקני-מידה קטנים (1:250,000, 1:750,000 ו-1:1,000,000). הן שימשו גם כבסיס להכנת מפות נושאיות, לפי צורכיהם של גופים ממשלתיים וצרכנים אחרים. ככל הידוע, המפות בקנ"מ הקטן הוכנו על בסיס הקטנת מפות בקנ"מ גדול. המהדורות הראשונות בקנ"מ 1:250,000 הופקו כבר בשנות ה-20 והן כיסו את הארץ מגבול הצפון עד אזור באר-שבע. הן חולקו לשני גיליונות, שנקראו Palestine North Sheet  ו-Palestine South Sheet. בשנות ה-30 שונה פורמט מפות 1:250,000, שהחלו להופיע בגיליון אחד של צפון הארץ, עם "בול" של הנגב בקנ"מ 1:1,000,000. בתקופת סלמון, מנהל מחלקת המדידות ואח"כ נציב המדידות והקרקעות, שופרו סמליהם של מקצת נתוני המפה, עפ"י תפיסתו הכרטוגרפית.

להלן כמה מן המפות הנושאיות שהתבססו על המפות בקנ"מ הקטנים.

המפה האדמיניסטרסיבית בקנ"מ 1:250,000, שפורטו בה המחוזות וקווי הגבול העירוניים בארץ. המהדורה הראשונה שלה הודפסה בשנת 1930. המפה הייתה לעזר רב למשרדי הממשלה ולגורמים אחרים, לרבות הצבא הבריטי, שמהדורה מיוחדת הודפסה עבורו בשנת 1936, לצורך מאבקו בכנופיות הערביות בימי המרד הערבי.

מפת התחבורה של ארץ-ישראל (Motor Map), בקנ"מ 1:500,000, יצאה לאור בכמה מהדורות בשנות ה-30, רובן באנגלית. בשנת 1934 הודפסה המפה לראשונה גם בעברית ובערבית. מחלקת המדידות שאפה לעדכן את המפה, על פי הסלילה בשטח, במהירות האפשרית. כך, לדוגמה, יצאה לאור בשנת 1938 המהדורה התשיעית של המפה, שמופה בה כביש הגבול הצפוני, שנסלל כדי להיאבק במסתננים מלבנון בעת המרד הערבי. 

מפת דרכים (Road Sketch-Map) יצאה לאור בשנת 1924 עבור המשטרה הבריטית והודפסה מחדש ב-1929 (ייתכן ששימשה כבסיס למפת התחבורה). 

תמונה 1426:

מפת דרכים בפלשתינה (א"י) לנסיעות באוטומוביל, קנ"מ 1:500,000, מהדורה עברית, 1934.

מפות אחרות שהפיקה מחלקת המדידות היו: דרום א"י בקנ"מ 1:250,000, מבאר-שבע עד מפרץ אילת, שכללה גם שטח של דרום עבר הירדן ושל סיני (יצאה לאור בשנת 1938); עבר הירדן בקנ"מ 1:750,000; מפת נמל חיפה (בשנת 1934); מפת תקשורת של ארץ-ישראל בקנ"מ 1:250,000; מפות לדיווחים שנתיים של משרדי ממשלה ומוסדות אחרים; מפות רבות עבור עבר-הירדן.

מחלקת המדידות המנדטורית הפיקה גם מפות היסטוריות של ארץ-ישראל בקני-מידה קטנים: מפת ארץ-ישראל בתקופת התנ"ך (Palestine Of The Old Testament), שיצאה לאור בשנת 1938; מפת ארץ-ישראל בתקופה הרומית (Roman Palestine), שנערכה על מפה אדמיניסטרסיבית  ויצאה לאור בשנת 1936; ומפת ארץ-ישראל בתקופת הצלבנים (Palestine of the Crusaders), שיצאה לאור בשנת 1938.

תמונה 1443:

Palestine Of The Old Testament  (מפת ארץ-ישראל בתקופת התנ"ך)

בקנ"מ 1:500,000, משנת 1938. 

   

דב גביש, קרקע ומפה, הוצאת יד בן-צבי, 1991.

מחלקת המדידות המנדטורית – דו"חות שנתיים. 

מפ"י – ארכיון המפות הלאומי.

ד"ר מיכה נצר, מידע בע"פ.​