ריאיון עם פרופ' פנחס יואלי

תמונה 1000: פנחס יואלי

נולדתי כגינטר אַפְּטֵקְמַן בשנת 1920 בעיר BAYREUTH שבצפון בוואריה.עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער בשנת 1936. התגוררתי תחילה בקיבוץ רוֹדְגֵס בקרבת פתח-תקווה. הקיבוץ נקרא על שם כפר במרכז גרמניה, אשר דרכו עברו החלוצים הדתיים לפני עלייתם מגרמניה לארץ. מקיבוץ זה יצאו אחר-כך להתיישבות בטירת צבי, בשדה אליהו ובעין הנצי"ב.

הקריירה הצבאית שלי החלה ב-1938, כשנשלחתי למחלקת פלוגות השדה בתל-מונד, שם קיימנו אימוני ת"ס, טופוגרפיה ונשק, וערכנו סיורים בסביבה. כעבור כמה חודשים נשלחתי לקורס מדריכי טופוגרפיה. זה היה בסוף 1938 או בראשית 1939. הקורס נערך בשכונת גבעת רמב"ם בתל-אביב ונמשך שבועיים. את הקורס העביר הלל בירגר, מהנדס אזרחי שהתמסר למקצוע הטופוגרפיה. בירגר היה המדריך המקצועי ומפקד הקורס היה מונדק פסטרנק. מהקורס חזרתי למחנה בתל-מונד. כעבור זמן מה נקראתי למפקדת המחוז של "ההגנה" בחדרה, וריכזתי שם את ההדרכה בטופוגרפיה בכל היחידות המגויסות במחוז - במשקים, במושבות, בקורסים מרוכזים ובשיעורים ביתיים. הסתובבתי בין היחידות כ"מדריך נודד". בסוף שנת 1939 או בראשית 1940 נקראתי למחלקת ההדרכה של "ההגנה" בתל-אביב. הלל בירגר עמד לפרוש מתפקידו כמדריך ראשי, ויעקב דורי שהיה רמטכ"ל "ההגנה", מינה אותי למחליפו.

התחלתי להסתובב ברחבי הארץ כ"מדריך נודד", והדרכתי בקורסים לממ"ים ולמכ"ים. אחר-כך ארגנתי שני קורסים ארציים לטופוגרפיה, שהניחו לדעתי את היסוד, מבחינת מקצוע זה, לקורסים לקציני סיור ולסיירים. הקורס הראשון התקיים בגבעת-עדה והשתתף בו דני מַס ז"ל, שהיה אחר-כך מפקד הל"ה. הקורס השני התקיים בג'וערה, והשתתפו בו רחבעם זאבי ("גַנְדִי") ז"ל ונתיבה בן-יהודה. אלה היו קורסים ארוכים ומקיפים, והושם בהם דגש על עבודת השדה, שהיא היסוד לסיירות. נוסף לעבודת השדה למדו החניכים רישומים, שרטוט, מדידה מתצלומי קרקע, ומעט על שימוש בתצלומי אוויר. מכיוון שהדגש היה על הכנה לסיירות, לימדנו גם תיקון מפות והשלמתן בעזרת תצלומי קרקע.

 

תמונה 1001:

קורס מדריכים ראשיים לטופוגרפיה של "ההגנה" בג'וערה, 1947. המדריך פנחס יואלי עומד בשורה הראשונה, רביעי מימין (מרכיב משקפיים). שנייה מימין: נתיבה בן-יהודה. האמצעי בשורה לפני האחרונה: רחבעם זאבי ז"ל.

עוד לפני שני הקורסים הללו, בשנת 1944, הוחלט במטכ"ל "ההגנה" להכין תיקי אובייקטים, מתוך הנחה שלאובייקטים אלה תהיה משמעות צבאית במקרה של התנגשות עם הערבים. האובייקטים הללו היו כפרים ערביים, בעיקר אלה שגבלו באזורי התיישבות יהודית, גשרי רכבת, מחנות צבאיים ועוד. היות שמרבית האובייקטים היו כפרים, זכה הפרויקט לשם "תיקי כפרים". במטכ"ל התגבשה קבוצה שתפקידה היה לסכם את מבנה תיקי האובייקט. אני נכללתי בקבוצה זו. הבעיה שלנו הייתה איך ומה לציין כנושאים מעניינים בכל יעד. הוחלט שכל תיק יכלול מפה בקנ"מ 1:5,000 שתוגדל ממפות מנדטוריות שהקנ"מ שלהן היה 1:20,000, וכן תצלומי קרקע, שבהם יסומנו באמצעים גרפיים המבנים החשובים שביעד. לתיק יצורף חומר על דרכי הגישה לכפרים, מידע על המוח'תאר, על החמולות שבכפר ועוד.

באותה עת אמור היה להתחיל קורס סיירות למ"כים בשפיה. ניצלנו את הקורס כדי לדון באופן הכנת התיקים. הוחלט להכין שני תיקים לדוגמה של הכפרים סִינְדִיאַנִי וסַבַרִין, ששכנו ממזרח לזיכרון יעקב.הכפרים נמצאו בתחום האימונים של חניכי הקורס. אחת השאלות שהעסיקו אותנו אז הייתה גם השאלה כיצד לתאר את פנים הכפר. זכורתני שישבנו שלושה על מדרון גבעה צפונה מזכרון יעקב - זרובבל (צ'פייב) ורמל, זיאמה דיבון ואנוכי - השקפנו על הכפר פַרַדִיס והתווכחנו בינינו בנושא זה.

לאחר שהתחיל ביצוע הפרויקט, סיירי הפלמ"ח צילמו את חזיתות הכפרים ואת האובייקטים האחרים. אנחנו, אנשי המחלקה הטכנית של "ההגנה", נתנו להם הנחיות מהיכן לצלם ולאיזה כיוון. אחר-כך, על-פי התצלומים האלה ועל-פי שיטת הפוטוגרמטריה הקרקעית, עדכנו את מפות האובייקטים והוספנו פרטים שלא הופיעו בהן.

שילבנו בתיקים גם תצלומי אוויר. את תצלומי האוויר עשינו באמצעות חברת "אווירון" שהייתה בבעלות המוסדות הלאומיים. היו לחברה שניים-שלושה מטוסים. בסיס החברה היה בלוד. השתמשנו במצלמת "לייקה" שהחבאנו על הגוף מחשש לביקורת של השלטונות הבריטיים (זה היה בשנים 1947-1946). אחד הכיסויים לטיסות היה שהטיסה טובה לחולי אסטמה. לקחנו איתנו לטיסות את הילד של גליליה פלוטקין, שהיה חולה אסטמה. מאוחר יותר ביצעה את טיסות הצילום המחלקה האווירית של הפלמ"ח, שישבה בעיקרון. הקשר בינינו התקיים באמצעות ירוחם כהן, הג'ינג'י, שהקים גם את המחלקה הערבית של הפלמ"ח.

המחלקה הטכנית של "ההגנה" הייתה ממוקמת במרתף "מעונות עובדים" ברחוב דב הוז בתל-אביב. בשלט שעל הדלת היה כתוב: "משרד הנדסה מאיר רבינוביץ". שם ישבנו, הזוג גליליה וגרשון פלוטקין, עכסה דיבון (אשתו של זיאמה) ואני. הזוג פלוטקין ואני צילמנו מהמטוסים, וגם ישבנו במשרד המחלקה הטכנית שבו הוקמה מעבדת צילום. פיתחנו שם צילומים סטריאוסקופיים מהטיסות וגם צילומים קרקעיים לטובת "תיקי הכפרים".

פרויקט אחר שביצענו אז היה הדפסת מפות. במחלקת המדידות המנדטורית לא מכרו מפות בקנ"מ 1:20,000, אלא למודדים מוסמכים בלבד. השגנו מפות כאלו ממודדים, מחיילים יהודיים ששרתו בצבא הבריטי ומחברי "ההגנה". בהתחלה הפכנו את המפות לשקופות באמצעות שמן פרפין, ולאחר מכן עשינו מהן העתקי שמש. בהמשך הכנו מפות בגודל A4, בהתאם לאפשרויות ההדפסה של מכונות גסטטנר. המפה הראשונה הייתה של שני הכפרים סִינְדִיאַנִי וסַבַרִין שכבר הזכרתי, ונעשו עוד מפות של ואדי מילכ, הרי אפרים, אום-אל פחם וג'וערה. הדפסנו אותן בעברית.

שמואל מיסטצ'קין היה אחראי על הסליקים ב"הגנה". הוא הכין במרתף של המחלקה הטכנית סליק נהדר, ואליו הכנסנו את המפות, את הצילומים ואת כל החומר הסודי בסיום יום העבודה. "בשבת השחורה" ב-29 ביוני 1946, הטילו הבריטים עוצר בתל-אביב. חיילים עברו מבית לבית ונכנסו גם אלינו. הם בדקו את הדירה, כולל המרתף, אך לא מצאו כלום והלכו.

ל"הגנה" הגיעה ידיעה כי בתחנת המשטרה שבמגרש הרוסים בירושלים מצויות תכניות הבנייה של "מצודות טגארט" שנבנו במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. נתבקשתי להעתיקן. בפריצה סמויה, כשאני מלווה באנשי ש"י (שרות ידיעות של "ההגנה") מירושלים, נכנסתי לתחנת המשטרה, ובמשך שעות ישבתי והעתקתי את תכניות הבנייה של תחנות המשטרה.

לקראת סוף שנת 1947 הגיתי את הרעיון להקמת "שירות מפות וצילומים" (שמו"צ). הרעיון היה להפריד בין גוף המיפוי לבין ההדרכה בטופוגרפיה. הרעיון קרם עור וגידים, ובמרץ 1948 הוקם השירות כגוף מטכ"לי עצמאי בראשותי. הייתי מפקד "שירות מפות וצילומים" במשך כארבע שנים.

תמונה 1002:

סא"ל פנחס יואלי במשרדו ב"שירות מפות וצילומים", רחוב יפת ביפו.

עם פרוץ המלחמה ישבנו בבית הדר בתל-אביב, ליד תחנת הרכבת הישנה בירושלים, ואחר-כך, לאחר כיבוש יפו, עברנו לרחוב יפת ביפו. שם כבר הוגדרנו כ"שירות מפות וצילומים". 

תמונה 1003:

בסיס "שירות מפות וצילומים" ברחוב יפת ביפו, לפני מעבר השירות לבניין מחלקת המדידות ברחוב לינקולן בתל-אביב.

עם התרחבות השירות עברנו למבנה מחלקת המדידות ברחוב לינקולן פינת יהודה הלוי בתל-אביב. ב-28 ביוני 1948 ערכנו בחצר מחלקת המדידות טקס השבעה לחיילי "שירות מפות וצילומים".

תמונה 1014:

טקס השבעת חיילי "שירות מפות וצילומים" בחצר מחלקת המדידות, 28 יוני 1948. המפקד פנחס יואלי, מקריא את פקודת היום לאחר הנפת דגל הלאום על גג הבניין.

תמונה 1012:

סא"ל פנחס יואלי מקריא את פקודת היום בטקס ההשבעה של חיילי "שירות מפות וצילומים" בחצר בניין מחלקת המדידות, 28 יוני 1948.

תמונה 1009:

טקס השבעה לצה"ל של חיילי "שירות מפות וצילומים" בחצר מחלקת המדידות

ב-28 ביוני 1948. משמאל: עובדי מחלקת המדידות צופים בטקס.

החשיבות הגדולה של "שירות מפות וצילומים" הייתה בכך שסיפקנו לצה"ל את האינפורמציה הטקטית שבלעדיה לא ניתן לקיים מאבק צבאי. סיפקנו לצה"ל מפות מסוגים שונים בקנה-מידה 1:100,000 ו-1:20,000, מפות תבליט ומפות נוספות לפי צרכיו. 

התשתית הקרטוגרפית שעליה התבססנו לצורך ייצור המפות כללה מפות שנלקחו בפריצה למחלקת המדידות המנדטורית זמן קצר לפני תום המנדט. התקבלה ידיעה כי הבריטים מתכננים להעביר לשכם את כל הארכיון הקרטוגרפי הבסיסי של פלסטינה מן הארכיון של מחלקת המדידות המנדטורית ברחוב יהודה הלוי. במבצע מהיר של אנשי ש"י בתל-אביב ובסיוע חברי "ההגנה" וחברים מקרב עובדי מחלקת המדידות, הם פרצו בלילה לארכיון, הוציאו מתוכו את כל החומר הארכיוני ופזרו אותו בין בתי חברי "ההגנה" בתל-אביב. פעולה זו גם אפשרה בהמשך למדינת ישראל להקים תשתית קרטוגרפית ממלכתית לאחר קום המדינה.

בין הפרויקטים שנעשו ב"שירות מפות וצילומים" ראוי לציין את מיפוי הנגב בקנה-מידה 1:100,000 לקראת מבצע "עובדה". סדרת המפות הבריטיות של ארץ ישראל עד 1948 כללה 16 גיליונות שכיסו את הארץ ממטולה עד באר-שבע. לא היה מיפוי של הנגב. תוך שלושה חודשים הוספנו שמונה גיליונות של הנגב, על בסיס צילומי אוויר בריטיים מסדרת PS משנות ה-40', ועל בסיס מפות גרמניות ומפות בריטיות ממלחמת העולם הראשונה. חלק מהמפות הגרמניות הגיעו אלינו מלוּדְוִיג מַיֵאר, שעלה ארצה בשנות ה-20' של המאה הקודמת, והיה בעל חנות לספרים משומשים ליד בניין ג'נרלי בירושלים. מַיֵאר התגייס לצה"ל ושירת ב"שירות מפות וצילומים".

ראוי לציין כי לא נעשו מדידות ולא נעשתה טריאנגולציה בנגב לפני הדפסת שמונה המפות החדשות.

צלמי "שירות מפות וצילומים" עסקו גם בהסרטה ובאנימציה, ובמהלך מלחמת השחרור נשלחו לתעד מבצעים בשדה הקרב. מפקד הצלמים הקרקעיים היה ישראל טַרְמוֹ. הייתה זו יוזמה שלו לתעד את התקופה ההיסטורית של הקמת המדינה ומלחמת העצמאות. הודות ליוזמה זו יש תיעוד היסטורי של התקופה.

כשהסתיימה מלחמת השחרור ב"שירות מפות וצילומים" כ-500 חיילים.

תמונה 1004:

ביקור הרמטכ"ל, רא"ל יעקב דורי, בבסיס "שירות מפות וצילומים" ביפו. משמאל לימין: סא"ל פנחס יואלי (עם הגב), רא"ל יעקב דורי, אלישע נתניהו, סגן אמנון סופרמן ומשה ארז ("פֵנְיוֹ").

"שירות מפות וצילומים" פורק לאחר מלחמת השחרור. תהליך זה החל במכתבים שכתבתי לשר הביטחון דוד בן-גוריון ב-13 באוגוסט 1948, ומאוחר יותר למטכ"ל. נראה היה לי שמדינת ישראל קטנה מכדי שתוכל לשאת שני שירותי מיפוי, אחד אזרחי והשני צבאי. הצעתי לפרק את "שירות מפות וצילומים" ולהטיל את המשימות על מחלקת המדידות הממשלתית. זו הייתה אמורה, על פי הצעתי, להיות כפופה למשרד הביטחון, ולא למחלקת עבודות ציבוריות, כפי שהיה המצב אז. התכוונתי שמחלקת המדידות תספק את צורכי הממשלה והציבור, אך תיתן עדיפות לצורכי הצבא. בימי שלום ינהל את מחלקת המדידות אזרח, והיא תכלול יחידת קישור קטנה, נציגת המטכ"ל של צה"ל, שתכלול שמונה עד עשרה אנשים. בזמן מלחמה ינהל מפקד היחידה את מחלקת המדידות, כדי שזו תספק את צורכי הצבא.

 

"שירות מפות וצילומים" פורק, וחלק גדול מתפקידיו אכן הועבר למחלקת המדידות. אמנם הוקם במטכ"ל גוף שעסק בתכנון המיפוי הצבאי, אולם כל עוד הצבא לא לקח חלק פעיל ולא השתתף בתקציב מחלקת המדידות ובהנהלתו, הערכתי כי מחלקת המדידות לא תהיה מסוגלת למלא את צורכי הצבא. למחלקת המדידות היה חסר ציוד מודרני, והיא לא הייתה ערוכה לעמוד בדרישות הצבא, שנזקק לעדכון תמידי של מפות. זה הצריך מנגנון גדול ומשוכלל. 

עוד דרשתי להכשיר כוח אדם שישרת במילואים במחלקת המדידות. כוח אדם כזה אכן הוכשר, והדבר הבטיח מלאי של אנשי מקצוע במחלקת המדידות, שישרתו את צה"ל בשעת הצורך.

ב-1 בפברואר 1950 מוניתי, כאיש צבא, לסגן מנהל מחלקת המדידות, לצורך קישור בין מוסדות הצבא לבין מחלקת המדידות. המינוי ניתן על-ידי הרמטכ"ל דאז, יגאל ידין. הייתי סגנו של יוסף אלסטר, מנהל מחלקת המדידות, שמונה לתפקידו ע"י שר העבודה, יצחק בנטוב. ראוי לציין כי בוריס גוסינסקי היה מועמד טבעי לנהל את מחלקת המדידות, אך כאמור, לא הוא נבחר לתפקיד. הוא ידע מה זו גיאודזיה, והיה ראש מדור חישובים. 

במסגרת העבודה המשותפת היו ביני לבין אלסטר חילוקי דעות, אבל הם היו לגיטימיים. כל אחד ראה את האינטרס שלו, אבל בסופו של דבר היה בינינו שיתוף פעולה.

 

תמונה 1015:

מנהל מחלקת המדידות יוסף אלסטר (שני משמאל) וסגנו, מפקד "שירות מפות וצילומים"

פנחס יואלי (שני מימין) ליד אילת, לאחר עבודת מיפוי בנגב, 23 באוגוסט 1950.

ב-1951 החלטתי להתפטר מתפקידי כסגן מנהל מחלקת המדידות. רציתי לפתוח משרד לשרטוט ולהעתקות שמש. הרמטכ"ל ידין, פנה אלי וביקש שאשאר בתפקידי. הייתי מוכן להישאר בתנאי שאוכל לרכוש השכלה מקצועית שהייתה חסרה לי. רציתי ללמוד אצל פרופסור EDUARD IMHOF בשווייץ, שנחשב ל"אפיפיור של הקרטוגרפים" בעולם. נסעתי ללמוד אצלו באוניברסיטה הטכנית של שווייץ (ETH). עברתי בחינות כניסה כבעל תעודת בגרות זרה. 

למדתי ארבע שנים, בין 1952 ל-1956 וסיימתי תואר של DIPLOM ENGINEER של ETH. באותה תקופה החליף אותי כסגן מנהל מחלקת המדידות אשר סולל, ששירת ביחידה 524 והיה בוגר הטכניון.

כשחזרתי בשנת 1956 יעקב דורי היה נשיא הטכניון. הוא פנה לרמטכ"ל בבקשה שישחרר אותי מצה"ל כדי שאוכל להיות מרצה בטכניון במקומו של פרופ' שיינברג, ראש מחלקת גיאודזיה, שעזב. הרמטכ"ל פנה אלי בנושא, ולאחר כמה ימים חזרתי אליו והסכמתי. התחלתי ללמד בטכניון, וכך התחילה הקריירה האקדמית שלי. התחלתי כמרצה, ומהר מאוד עליתי למעמד של מרצה בכיר. לאחר כמה פרסומים קיבלתי פרופסורה. זה היה לקראת שנות ה-70'. אחר-כך הקמתי את המחלקה לגיאודזיה וקרטוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב במסגרת החוג לגיאוגרפיה. ראש החוג היה פרופ' ברוור. עברתי לאוניברסיטת תל-אביב ב-1972 ולימדתי שם עד 1995.​