כגלגוליו הקודמים ‒ מחלקת המדידות המנדטורית וממשיכיו, מחלקת המדידות של מדינת ישראל ואגף המדידות – המרכז למיפוי ישראל פועל כיום על-פי הייעוד המלווה אותה משנותיה הראשונות – הקמת התשתית הגיאודטית, חידושה ותחזוקה; תשתית הקדסטר (מיפוי הגושים והחלקות לצורך רישום הזכויות במסגרת הסדר המקרקעין); תשתית המיפוי הבסיסי והטופוגרפי; סמכות עליונה במדידות, בהסמכת מודדים, בתקנות המדידה (בתקופת המנדט – השתתפות בחיבור התקנות, שנשלחו בידי הנציב העליון לאישור בלונדון), במיפוי ובניהול מאגרי המידע הגיאוגרפיים הממלכתיים.
תכליתה של מחלקת המדידות שהוקמה בשנת 1920, לקראת החלת שלטון המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, הייתה מדידת קרקעות הארץ ומיפוין לצורך עריכת הסדר המקרקעין. השלטון הטורקי-עות'מאני כמעט שלא השאיר מיפוי של בעלויות הקרקע בארץ-ישראל וחסרון המפות היה עלול לעכב את הפיתוח הכלכלי של הארץ, שהיה חיוני לה לאחר תקופה ארוכה של הזנחה בשלהי תקופת השלטון העות'מאני. את עיקר הלחץ לרכישת קרקעות לשם פיתוח הארץהפעילה המנהיגות הציונית לאחר הצהרת בלפור, שניתנה ב-2 בנובמבר 1917. לא חסרו קשיים בפרויקט זה: חוסר תיאום בין מחלקת המדידות ובין המחלקה להסדר המקרקעין; כישלון בשנים הראשונות; צימצום המדידות עד למינימום בשנות המרד הערבי (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, 1939-1936). מחלקת המדידות השכילה להתגבר על הקשיים (רפורמה בשנת 1928, חזרה למדידות בתום המרד הערבי) ועד סיום המנדט ב-1948 הוסדרו כ- אחוז מקרקעות ארץ-ישראל (כ-5 מליוני דונמים מתוך 26,300 קמ"ר), בעיקר במישור החוף, בעמקים, בעמק הירדן, ובחלקים מהגליל. ההסדר באזורים אלה איפשר את ההתיישבות היהודית בתקופת המנדט, שבשל צורת פריסתה בחבלי ארץ אלה כונתה "ה-N ההתיישבותי" (כדאי להציץ במפות).
כדי לאפשר את המדידות לצורך הסדר המקרקעין הכינו הבריטים תשתית גיאודטית שהקיפה רשתות טריאנגולציה ראשית ומשנית, מדידת נקודות גובה בשיטת האיזון המדויק ובחירת ההיטל הגיאודטי המתאים לארץ-ישראל (קסיני-סולדנר). תשתית זו וקביעת רשת הקואורדינטות המתאימה לארץ היו בסיס אחיד לכל מפעלי מיפוי הארץ, הן הקדסטרי הן הטופוגרפי.
המיפוי הטופוגרפי בתקופת המנדט החל ממניעים קדסטריים, בהפקת מפות בקנה-מידה 1:20,000. המפות בקנ"מ זה הוכנו מלכתחילה כמפות מפתח של החלוקה לגיליונות מיפוי במיסגרת הסדר הקרקעות. עד שנת 1933 מופה בקנ"מ 1:20,000 מישור החוף, מהדרום עד הכרמל ואז הואט המיפוי בקנ"מ זה ולמעשה נפסק. רק בימי מלחמת העולם השנייה ולאחריה חודשה הפקת מפות ה-1:20,000, הפעם כמפות טופוגרפיות ולא -טופוקדסטריות. עד סיום המנדט הודפסו 108 גיליונות בקנ"מ זה ו-13 גיליונות היו בשלבי הכנה סופיים.
בשנת 1934, בהנהגתו של קולונל סלמון, הדגישה מחלקת המדידות את מיפוי הארץ בקנ"מ 1:100,000. עד שנת 1948 הופקו שלוש סדרות של מפות בקנ"מ זה. המיפוי נעשה מבאר-שבע צפונה. מדרום לבאר-שבע לא נעשה מיפוי טופוגרפי. מיפוי הנגב בקנ"מ 1:100,000 נעשה במהלך מלחמת העצמאות בידי שירות מפות וצילומים (שמו"ץ; קודמתה של יחידת המיפוי הצבאי), בשיתוף מחלקת המדידות.
המנהלים שהטביעו חותם על פעילות מחלקת המדידות היו
מייג'ור קאטברט הילייר לי, מקימם התשתית הגיאודטית ומנהל ראשית המדידות הקדסטריות בשנות ה-20 של המאה העשרים;
פרדריק ג'ון סלמון, בשנות ה-30, ששם את הדגש במיפוי בקנ"מ 1:100,000;
אנדרו פארק מיצ'ל, שהאיץ מחדש את המדידות הקדסטריות לאחר המרד הערבי וסיפק שירותי מיפוי לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.
העובדים במחלקת המדידות המנדטורית נחלקו כלהלן: הבריטים היו המנהלים, הבכירים בדרך כלל,. הערבים, הארמנים והיהודים – בעיקר עובדים זוטרים, אבל היו גם מנהלי מחלקות מבין המקומיים. מקצת בעלי התפקידים מקרב היהודים למדו גיאודזיה ומדידות באירופה ומקצת העובדים הזוטרים, בעיקר במדורי השדה והחישובים, למדו בקורסים שנערכו מדי פעם: בשנות ה-20 הראשונות בבית מחלקת המדידות בדרך יפו-ת"א; בשנות ה-40 בג'נין ובנצרת. בשאר הזמן למדו העובדים תוך כדי עבודה במחנות המודדים.
מחלקת המדידות הוכיחה את יכולתה לשרת את הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, בהתאמתה לצרכים המיוחדים של הצבא כגון המרת ערכי הקואורדינטות בהתאם להיטל הגיאודטי ש הצבא עבד איתו (גאוס קונפורמאלי), הדפסת מפות 1:20,000 והקטנת הקנ"מ שלהן, שינוי מיתווה מפות ה- 1:100,000 ובכך בניית מודל המפות הטופוגרפיות ששימש לימים את מדינת ישראל.
פלוגת המודדים הארצישראלית 524 של הצבא הבריטי הוקמה במלחמת העולם השנייה במקום שתי פלוגות מיפוי שאיבדו הבריטים בזירת הים התיכון. הפלוגה, שכללה מחלקות מודדים, מיפוי (שירטוט ופוטוגרמטריה) ורפרודוקציה, התאמנה במצרים ובמלחמה ביצעה עבודות מדידה ומיפוי במזרח התיכון, מתוניסיה עד המדבר הסורי ולימים גם באיטליה.
המנהלים והעובדים היהודים במחלקת המדידות המנדטורית, אלה שהוכשרו בארץ, אלה שהוכשרו באירופה ואלה שהוכשרו ביחידה 524, היו גרעין הפעלת מחלקת המדידות של מדינת ישראל עם הקמתה.
מקור המידע העיקרי לסיכומים בפרק זה הוא ספרו של דב גביש קרקע ומפה בהוצאת יד בן-צבי. תודתנו נתונה הן למחבר הן להוצאת יד בן-צבי על אישורם לעשות שימוש בספר לטובת האתר. כן נעזרנו בחיבורה של כרמלה שנצר לקבלת תואר מוסמך בנושא המיפוי הרשמי של ארץ ישראל במעבר משלטון בריטי למדינת ישראל, שנים 1955-1945; בספרו של משה שריר פרקי חיים; בדו"חות השנתיים של מחלקת המדידות המנדטורית; במסמכים; בכתבי-עת כגון מדיתון – בטאון אגף המדידות שיצא לאור מ-1976 עד 1988; בכתבים מקצועיים של מחלקת/אגף המדידות. תודתנו נתונה לעובדים ולמנהלים ותיקים של מחלקת המדידות על תרומתם בקריאת החומר ובהערותיהם המועילות.
תודה מיוחדת לפרופ' דב גביש ולהוצאת יד בן-צבי על הזכות להיעזר בספר "קרקע ומפה"
חיליק הורוביץ.
